קידושין ז., הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני, ובדברי ריטב”א והגרש”ש שם

שלח תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
BBCode כבוי
סמיילים כבויים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: קידושין ז., הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני, ובדברי ריטב”א והגרש”ש שם

קידושין ז., הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני, ובדברי ריטב”א והגרש”ש שם

על ידי למה זה תשאל לשמי » ו' נובמבר 05, 2021 2:12 pm

בס”ד
גרסי’ הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני. עבד כנעני לאו אף ע"ג דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה האי גברא נמי אע"ג דלא קא חסר ולא מידי קא קני לה להאי איתתא.

ופירש”י
הילך מנה והתקדשי לפלוני - והוא שלוחו אלא שמקדשה משלו:
מקודשת - ואע"ג דממונא לאו של משלח הוא:
מדין עבד כנעני - דתנן במתני' לקמן (דף כב:) קונה את עצמו בכסף ע"י אחרים שאחרים פודין אותו בממונן והוא קונה עצמו ויוצא לחירות ואע"ג דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי:
ואולם דעת הריטב”א דלא הוי שלוחו.
הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני. פירוש הא מיירי בשאין הנותן שלוחו של מקדש אלא שניתן כסף משלו כדי שתתקדש בו לזה והיינו דאתי עלה מדין עבד כנעני וכיון דכן צריך שאותו פלוני יאמר לה הרי את מקודשת לי בכסף שנתן לך פלוני שתתקדש לי ולא אמרינן הכא אלא דנתינת אחר בשבילו חשיבא כנתינתו:
והקשה הגרש”ש שם סי’ יד וז”ל
הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני. ופי' רש"י שהוא שלוחו לקדשה. והריטב"א כתב בזה"ל: פי' הא מיירי בשאין הנותן שלוחו של מקדש, אלא שנותן כסף משלו כדי שתתקדש בו לזה, והיינו דאתי עלה מדין עבד כנעני, עכ"ל הצריך לנו. ונראה דסובר דאם היה שלוחו לא היה צריך בזה לדין עבד כנעני. ולכאורה הוא דבר תימה דמה מהני בכה"ג דין שליחות, דאם היה צריך שיתן המקדש כסף מאי מהני מה שנתן השליח משלו, דשליחות מהני רק שנחשיב המעשה כאילו עשאו המשלח, ואם היה עושה המשלח ע"י כסף אחרים לא היה מהני.
ועי''ש במה שביאר.

ולכאו’ יש לעיין, אמאי לא נימא דאה”נ כספו של השליח יועיל למשלח, הלא ביאר האבני מילואים דבקידושין האשה כלל אינה צריכה לזכות בהממון, אלא סגי במה שנותן לה בידה את הממון, וממילא מאי חילוקא איכא אם זה ממון של המקדש או ממון של השליח, הרי נתינת אחר בשבילו חשיב כנתינתו, ומה שצריך שיהיה שוויות בממון כי אל”כ לא גמרה דעתה ומקדשה, אבל מאי נפק"מ אם הממון הוא של המשלח או של השליח.


והגרש"ש הקשה הרי אם היה עושה המשלח ע"י כסף של אחרים לא היה מועיל, ובזה יישב לי חכ”א די”ל דלא חשיב שעשה המשלח עם כסף של אחרים, אלא כל המעשה והעשייה כולה מתייחסת אליו, שכמו שהשליח עשה את המעשה עם כסף שלו עצמו, הכי נמי נימא דהוי כאילו המשלח עשה את המעשה עם כסף שלו עצמו, כי כל מהות ותוכן המעשה מועיל למשלח.

ויש להוסיף בזה,
שכל המהות של הקניין זה כשאדם נותן כסף שלו או כסף של משלחו, וכאן אמנם לא עשאו שליח ולכן לא הוי כסף של משלחו, ולכן צריך להגיע לדין ע"כ שבזה מועיל גם כשהכסף שלו, אבל אם עשאו שליח לא צריך להגיע לדין ע"כ, כי המעשה של השליח שקדשה בכסף שלו, מתייחס למשלח, והוא מעשה קידושין גמור.

אשמח לשמוע דעת חו”ר דהכא, בברכת התורה.

חזרה למעלה