שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ריג סעיף ד
ולדברי האומרים שמצות של דבריהם א"צ כוונה, אף על פי שלא נתכוין המברך להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בה, יצא,
בין בברכה אחרונה בין בברכה ראשונה.
כגון, מי שנטל פרי בידו לאכלו או מצוה לעשותו, וקודם שהספיק לברך שמע ברכה זו מפי אחר המברך לעצמו, אין צריך לברך. ויש לחוש לדבריהם וליזהר שלא ליכנס בספק ברכה לבטלה:
וכן כתב בהלכות ספירת העומר סימן תפט סעיף יב
ואפילו לא ספר עמהם כלל, אלא ששמע הספירה מן אחד ומן הציבור שספרו ולא נתכוין כלל להוציאו, וגם הוא לא נתכוין לצאת בשמיעה זו אלא שמע לפי תומו, לא יברך כשיספור בלילה.
שהשומע כעונה. ואפילו אם היה מחשב: 'אין אני מתכוין לצאת בספירה זו' - אין זה כלום להאומרים שמצות אין צריכות כוונה כלל,
אלא אם כן מחשב: 'אני מתכוין שלא לצאת בה'.
והלב שמחה החמיר בזה כמובא בעיוני הלכות:
- חומרת הלב שמחה 1.PNG (265.58 KiB) נצפה 276 פעמים
- חומרת הלב שמחה 2.PNG (34.41 KiB) נצפה 276 פעמים
ומעניין איך שבנו האדמו"ר מגור שליט"א, מאריך בשיחה עם הגרי"ש אלישיב זצ"ל על חידושו של השו"ע הרב,
והרב אלישיב בודק זאת בתוך הספר.
https://drive.google.com/file/d/1HXCfjX ... sp=sharing