עובדין טבין

שלח תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
BBCode כבוי
סמיילים כבויים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: עובדין טבין

Re: עובדין טבין

על ידי אורח » ג' ינואר 24, 2023 9:06 pm

אני מוחה על מה שנכתב פה לעיל בענין סיפורי צדיקים במוצ"ש
גם בפורום תחת שם בדוי אין היתר לזלזל במנהג שהרבה יהודים יר"ש מקפידים עליו

Re: עובדין טבין

על ידי אורח » ב' ינואר 02, 2023 12:47 pm

הדברי יואל מסאטמר זי"עא היה בז לסיפורי צדיקים.
ידוע המשפט שלו: מי שמאמין הוא שוטה, מי שאינו מאמין הוא כופר, צריך להאמין שזה יכול היה להיות.
נכנס אליו פעם אחד האדמורי"ם [אומרים שזה היה הדברי שמואל מסלונים זיע"א, אבל יש הטוענים שהסטורית זה לא ייתכן], וסיפר לו מופת מאחד מאבותיו.
אמר לו הדברי יואל: אספר לך מעשה. היה פעם 2 קבוצות של גבורים שנלחמו זו בזו, הקרב היה כ"כ קשה, עד שלבסוף כולם נהרגו, לא נשאר אפי' אחד.
וסיים הדברי יואל: מי סיפר את הסיפור הזה ?
ענה לו אותו צדיק:
המשכילים !
הדברי יואל החוויר, שתק כמה דקות, ואמר לו: קיבלתי.
זו היתה הפעם האחרונה שהדברי יואל לעג על סיפורי צדיקים.

בכנות, איני יודע אם המעשה הזה גופא היה, אם לאו.

אבל המסר הוא [והמסר בודאי נכון, לענ"ד], שתמיד יש לחקור את עצמנו מה עומד מאחורי הדברים, איזה נגיעה גורמת לנו [או לאנשים אחרים] לרצות לטעון כך.
במילים אחרות: איזה צד זה משרת, את צד הקדושה או את צד הס"א [אין משהו אחר ! זה או זה, או זה]
והרבה פעמים מה שדוחף אנשים לבוז, זה תירוץ להיות קרירים, כי אם א"א להאמין לסיפורים, אז לא כ"כ חייבים להתייחס בחרדת קודש לדיבורים של אותם צדיקים, כי מהיכ"ת שזה בכלל נאמר ?
ואז ממשיכים עם זה עוד למעלה בקודש, רח"ל, ונכנס בוז [סמוי, שלא שמים לב אליו, ועכ"פ - קרירות], לכל היידישקייט.
ביודעי ומכירי קאמינא. לא אחד ולא שנים.
הח"ח זיע"א אמר, שבעולם האמת לא ישאלו יהודי אם היה מתנגד או חסיד, וכו'. ישאלו אותו: איזה סוג יהודי היית: רותח, חם, פושר, או קר [ביידיש זה כמובן יותר טוב..]
אז אני מציע לכל אחד להתבונן בעצמו, בכנות, כשהוא לא ליד המחשב, וכשהוא בכלל לא בין אנשים, וכשהנייד שלו כבוי: האם הדיבורים האלה מחממים אותו, או מקררים.
אגב אני חבר פה, אבל הודעות כאלו אני מעדיף להשאיר כאורח.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ש' אוקטובר 16, 2021 9:46 pm

אבי ז"ל שמע מהברכת אברהם מסלונים על היחס שלו לחזון איש דברים מופלאים, וכך סיפר לו.
היה זה במלחמת השחרור חתנו הנתיבות שלום אז ראש הישיבה נשאר עם מעט תלמידים בירושלים, ובנו ה"ה האדמו"ר מסלונים שליט"א היה ילד. הפחד והחששות היו גדולים להשאירו באיזור מאה שערים ובית ישראל בירושלים הסמוכים לגבול וסבלו מהפגזות נוראיות. בטריה שם גר הסבא הברכת אברהם המצב היה בטוח יותר, הערבים ברחו בדרך נס והיה שקט.
לכן נסע הסבא להביא את בנו. לא היה אוטובוס ישיר לירושלים. לכן היה צריך לרדת בתל אביב, ואז חשב בדעתו שכדאי להתייעץ עם החזון איש. היות וזה זמן מלחמה וכל הדרכים בחזקת סכנה. ולכן פנה לבני ברק הסמוכה ושאל את החזן איש, כששמע החזון איש שהפחד מהמלחמה מפריע לילד מלימוד התורה. הוא הורה לסבא לקחתו אליו לטבריה.
בעת נסיעתם מירושלים הסבא והנכד יחדיו, בצומת לטרון הנהג איבד את הבלמים והאוטובוס החל להתדרדר במורד הכביש שפונה לתוך הגבול הירדני. מחסום הגבול נפרץ והאוטובוס התדרדר למטה בעומק השטח הירדני. כשנעצר האוטובוס הקיפו אותו לגיונרים מהצבא הירדני, שהורו לנהג ולכל הנוסעים לרדת.
הפחד היה גדול "הנה נפלנו בשבי הירדני". הנכד הצעיר כבר נתפס בידי לגיונר ערבי שהרכיבו על כתפיו.
אך הברכת אברהם לא איבד את עשתונותיו ובקור רוח החל לפעול בחכמה. הוא שלט היטב בכמה שפות, ופנה בשפה האנגלית למפקד בריטי שנכח שם. ודיבר להגיון שלו, באומרו: אנחנו אזרחים שנקלענו בטעות אחרי שהאוטובוס התדרדר לכאן, איזה רעש יחולל מקרה כזה אם יקחו בשבי זקנים וזקנות ?
המפקד הבריטי השתכנע, והורה לכל הזקנים שיעלו בחזרה לגבול הישראלי, כשהוא מסמן זאת בידיו. לחיילי הלגיון היה דרך ארץ מפני המפקד הבריטי וקיבלו את סמכותו ללא עוררין וכל הזקנים עלו למעלה.
אחר כך הוא דיבר אל לב המפקד שישחרר גם את הילדים, וניאות גם לזאת, כששוב הוא מסמן בידיו לשחרר את כל הילדים. כך היה גם עם הנשים. בסוף נשארו מעט גברים בגיל העמידה שגם אותם ניאות המפקד לשחרר. ללא עוררין מצד הלגיונרים.
והוסיף הברכת אברהם, מהיכן היה לי את ה'שטאלטצקייט' (יכולת העמידה בבטחון עצמי) ליזום ולדבר כך לפני המפקד. הרי בדרך כלל במצב כזה הפחד משק את כל החושים. והסביר: "אצלי לא היה כלל ספק, הייתי בטוח במאה אחוז שלא יקרה לנו שום נזק, כי הלא נהגתי כך בעצת החזון איש, וכתוב במדרש: כל השומע מפי חכם, יהי בעיניו כשומע מפי זקן ולא עוד אלא כשומע מפי משה, ולא עוד אלא כשומע מפי הגבורה. כשאני שמעתי כך כשומע מפי הגבורה היה לי ברור שנינצל ללא פגע.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ו' ספטמבר 03, 2021 4:15 pm

המשך -
כנהוג בקהילתו, נפגש יענקי מפעם לפעם ב'זיץ' של חיזוק עם חבורה קבועה של עשרים אברכים בני גילו. במפגש הקרוב הם ראו אותו כשתחבושת על ידו השמאלית, ושאלו בדאגה מה קרה לו. יענקי ענה להם דברים כהוויתם, ובאותו רגע החליטו חבריו להתפלל עליו בכל לב לרפואה שלמה. פנחס יעקב בן ברכה.

אחד מן החברים, בדחן מקצועי, שאל אותו, "ומה תעשה בערב שבת? איך תקצץ ציפורניים לפי ההוראה בשולחן ערוך, שיש לקצץ ציפורניים בדילוג של ציפורן אחת בכל פעם, לפי הסימן 'בדאג"ה'?" הוא שואל בצחוק, ויענקי עונה ברצינות: "הסר דאג"ה מלבך. בעזרת הבורא המצמיח ישועות, אקיים את ההלכה כימים מקדם".

בני החבורה אינם מאמינים למשמע אוזניהם. הבדחן צוחק צחוק גדול ואומר לו "חלמא טבא חזית! חלום טוב ראית. פורים יחול בעוד חודש, ואז תוכל לומר בדיחות כאלה. נראה שמהיום תוכל לקיים את ההלכה באצבעות של יד ימין, וביד שמאל תגיד תודה על מה שנשאר".

יענקי לא נבהל: "אתם צוחקים ממני, ואני עוד אצחק מכם. ימין ה' רוממה! אתם תראו במו עיניכם איך אקבל משמים אצבעות חדשות עם ציפורניים, ואקיים את ההלכה לגזור ציפורניים בדילוגים כנפסק בשולחן ערוך, הלכות שבת סימן ר"ס".

*
חודשיים ימים עוברים על ר' יעקב בביקורים סדירים אצל רופא שיחליף לו את התחבושת וימרח משחות. במשך רוב הזמן הזה הוא חש כאבי תופת באצבעות. לילות שלמים עוברים עליו ללא שינה מרוב הייסורים, אבל החיוך נמצא.

היום, למעלה משנה מאז הפציעה, הוא יושב בבית שכנו, ר' דוד, ומתאר לו את הסבל הנורא שעבר עליו. "איך החזקת מעמד?" שואל אותו ר' דוד. ר' יעקב עונה בחיוך וברצינות, כי זה שש שנים שיש לו סדר לימוד קבוע בשער הבטחון, וכן בספר 'שומר אמונים' – מאמר הבטחון וההתחזקות ומאמר השגחה פרטית. באותם חודשיים אפופי סבל הוא לא הלך לעבודה, וכך התפנה הרבה מאד זמן כדי לעסוק ולהתייגע עוד ועוד בענייני אמונה ובטחון. השקיע ראשו ורובו, ועמל להעביר את הדברים מהמוח ללב.

ברגעי הסבל הקשים הוא אמר לעצמו: 'אני מאמין שזה לטובתי באמת! כי הבורא יתברך מרחם עלי יותר מכל מרחם, כמאמר רבנו בשער הביטחון בתחילת פרק ג'. וייסורים הם מתנה. כשמקבלים מתנה גדולה אומרים תודה גדולה, וכשמקבלים מתנה מיוחדת ביותר, מודים פי כמה וכמה. הקב"ה הוא היוצר, והוא מרחם יותר מכל מרחם. הוא זה שהביא עלי ייסורים אלה. זה כמו שהוא אומר לי, אני אבא שלך ורוצה רק בטובתך'.

המחשבה הזאת גורמת לר' יעקב רק להודות עוד ועוד, ולברך את הקב"ה בכל מיני ברכות והודאות, תהילות ותשבחות. כשהכאב מתגבר ומתחזק, הוא אומר כנגדו 'מזמור לתודה', והמילים פורצות מעמקי לבבו, אמתיות ונוקבות: "דעו כי ה' הוא אלוקים! לו אנחנו!" הוא קורא לכל באי עולם להודות יחד אתו – "בואו שעריו בתודה… הודו לו, ברכו שמו!" ההלכה שלעולם יהא אדם רגיל לומר 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (או"ח סימן ר"ל סעיף ה'), מקבלת משמעות מיוחדת. פסוקי הודאה נעשים שגורים על פיו, דמעות מתערבות בשירה, 'אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני' (ישעיה י"ב).

ר' יעקב לא רק הודה; הוא גם התפלל וביקש בקשות מעומק לבו. הוא שפך דמעות כמים בתחינה שהקב"ה ירחם עליו, וייתן לו כוח להמשיך להודות לו על מה שהיה עד היום, על הייסורים של היום, ועל האצבעות החדשות אשר יצמיח לו בעתיד. בכל ספרי הרפואה כתוב, שבדרך הטבע לא יכול להיות דבר כזה, אבל בספרי האמונה כתבו צדיקים שיש בכוח ההודאה להצמיח ישועות מחוץ לדרך הטבע.

ר' דוד שומע ודומע. מאיפה מגייס אברך שעדיין לא הגיע לגיל 26 כוחות נפש כאלו? "לו לא ראיתי אותו יושב אצלי בבית, מאושר ושמח, לא הייתי מאמין שיכול להיות דבר כזה", הוא אומר.

*
שמעו נא רבותי, התוצאות לפי ההשקעה. ביום חמישי ח' בניסן, ערב שבת הגדול תש"פ, חודשיים בדיוק לאחר הניתוח, מוזמן פנחס יעקב פרל לביקורת בבית החולים. בזמן שכלל ישראל מנקים את הבית, מנקה לו גם הרופא המומחה את היד בחומרי ניקוי.

בימי ערב פסח, כאשר בכל רגע נבראים מלאכים טובים מההכנות הקדושות ליו"ט, נוספו בעולם עוד אלפי מלאכים מכוח ההודאות של פנחס יעקב בן ברכה. במשך חודשיים הוא התחזק מאוד באמונה ובטחון, ובהודאות עצומות מתוך כאבים נוראים. אפילו פעם אחת לא הרהר כלפי מעלה, אלא הצדיק עליו את הדין. מעל לאלף שעות היה פיו ממלמל 'גם זו לטובה'.

הרופא מנקה את האצבעות, התפרים נעלמו, הוא מסיר שכבות של לכלוך ושאריות של משחה, ומול עיניו הנדהמות מתגלות אצבעות שלמות. אצבע אלוקים היא! העצם האמצעית שבכל אחת מהאצבעות הושלמה, ומעליה צמחה עצם נוספת, לבושה גם היא בעור, בבשר ובגידים, כולל ציפורן!!! שתי אצבעות חדשות לגמרי, בריאות ונכונות לפעול ולעשות לכל דבר.

ר' יעקב זוקף את אצבעות ידו, המעידות כאלף עדים ויותר כי רק הבורא יתברך לבדו פועל גבורות. הוא לבדו עושה חדשות, הוא לבדו מצמיח ישועות, ועל כולם – הוא לבדו בורא רפואות. רק הוא יתברך אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

הרופאים היו חייבים להודות שזהו נס גלוי, מחוץ לדרך הטבע. ומאז יש לו, לר' יעקב, פירושים חדשים בתפילות. "מודים אנחנו לך… על נפלאותיך… ועל טובותיך… על חיינו המסורים בידך". הו, כמה צריך להודות על האיברים השלמים שיש לנו. "ברכי נפשי את ה'!" כשהוא משתפך ב'נשמת' ומגיע למילים "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", הוא מסתכל על האצבעות החדשות ומתרגש עד עמקי הלב. ובאמרו 'מזמור לתודה', המזמור אשר ליווה אותו בעניו והעלה אותו לרום המעלות, זולגות דמעות מעיניו.

ר' יעקב נפצע בשבוע שבו קוראים פרשת 'בשלח', שבת שירה. בקריעת ים סוף הורו בני ישראל באצבע וקראו "זה קלי ואנווהו". כבר אז, כשניגר דמו כמים, הוא היה בטוח שיבוא היום והוא יורה באצבע "זה קלי!" וכך אכן היה. הנה אלוקינו זה, קיוינו לו ויושיענו. – – –

*
מאיפה היו לר' יעקב הכוחות להגיב מיד בהודאה להשם? איך מגיע אברך רגיל לדרגות נעלות כאלו של אמונה והודאה בהשי"ת, עד שזוכה ונעשה לו נס שלא כדרך הטבע?

לפני כשש שנים, בשנה הראשונה לנישואיו, הוא סבל מכאבי גב. תחילה היו הכאבים קלים, אולם הם נמשכו זמן רב, והלכו והתגברו. גבו נעשה כפוף כל כך, עד שנראה היה שהוא מקופל לשניים. מי שהלך מאחורי ר' יעקב חשב שלפניו זקן בן תשעים, אולם כשראה את פניו היה נדהם לראות פנים צעירות, ילדותיות כמעט.

הוא פנה לרופא כדי לברר את פשרם של הכאבים החזקים, וכך גילה שהוא סובל מפריצת דיסק. הרופא המליץ על ניתוח. מבירור עם עסקנים הבין ר' יעקב, שאחרי הניתוח החיים אינם חוזרים למסלולם. כל מי שעבר ניתוח כזה הופך למוגבל בתנועותיו, כשההגבלה העיקרית היא שאסור לו לשאת משא כבד, אף לא דלי מים. ר' יעקב החליט לדחות לעת עתה את הניתוח והמשיך ללכת בגב כפוף ולסבול מכאבים קשים.

בבית המדרש פגש בו ידידו ר' חיים משה ברוין הי"ו, ורצה לעודד אותו. הוא ניגש אליו ואמר לו – יש לי סיפור בשבילך. הוא פתח וסיפר את המעשה שסיפר לאביו ר' דוד וייס הי"ו מפלטבוש. לר' דוד יש חברותא, רופא עיניים במקצועו, וזה סיפר לו שיום אחד הגיע יהודי מארץ ישראל במטרה לטפל בעינו השמאלית. אחרי בדיקה של שתי העיניים, אמר הרופא שהעין השמאלית כבר יצאה מכלל שימוש רח"ל, ומה שדחוף עכשיו זה להציל את העין הימנית שעדיין רואה, ולכן נדרש ניתוח חירום.

היהודי, שכלל לא העלה על דעתו שזה המצב, ביקש מהרופא לעזוב את שטח בית החולים ולחזור בעוד כשעה. הוא נכנס לבית כנסת ריק, ומול ארון הקודש התחיל להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות שעשה עמו עד היום. מנה את כל האיברים מכף רגל ועד קדקוד, אלו שברחמי השי"ת פועלים כתקנם. לבסוף, אחרי ההודאות המרובות ופסוקי ההלל וההודאה שיצאו מליבו הטהור ונמשכו במשך שלוש שעות, יחד עם קבלה עצמית להתחזק יותר בשמירת העיניים, התפלל היהודי לה' ואמר, שהוא רוצה להודות לו גם על עיניים בריאות הפועלות כשורה.

כאשר שב אל הרופא, טרם נכנס לניתוח, ביקש לעבור שוב את הבדיקה. הרופא בודק ואומר – חל שיפור. נחכה עוד קצת. במשך שלושה ימים נבדק היהודי. בימים אלו, הרבה בהודאה על העבר, על ההווה ועל העתיד. בסיומם שוב נערכה בדיקה, והנה הפלא ופלא – עיניו בריאות לחלוטין. הרופא שלח אותו לביתו בלי שום טיפול, והודיע לו שעליו לכוון היטב בברכת 'פוקח עיוורים', כי אצלו התרחש נס כפשוטו ממש, מכמעט עיוור הוא חזר לראות כאחד האדם.

ר' יעקב שמע את הסיפור, וראה בו מסר משמים. הוא התחיל להודות לה' על כל פרט בחייו, ועל כל האיברים הבריאים שניחן בהם. הוא הודה גם על הגב שהיה בריא עד היום, ועל שיהיה בריא בעתיד הקרוב. בתחילה זה לא היה קל. הוא היה צריך להפוך את כל הילוך המחשבה, כדי שהתודה תבוא מעומק לבו. אבל עם הזמן, התרגל לחשוב כי כל מה שה' עושה הוא לטובה, והתודה בקעה אכן מפנימיות נפשו. גבו הלך והתיישר, ומראהו החיצוני נעשה תקין לחלוטין. רק הגב המשיך לכאוב. הוא פנה לבקש ברכה מרבו לבריאות איתנה, וגם הוסיף קבלה, להתחזק בהימנעות משיחה בטלה עם התפילין.

והפלא התרחש. ר' יעקב הבריא לחלוטין! האיום שמא לא יוכל להרים משאות כבדים, התפוגג לגמרי. בעבודתו הוא מרים משאות כבדים במיוחד, ברוך ה', כה ייתן וכה יוסיף לו הקב"ה כוח ואון לעבדו בלבב שלם!

*
יש אנשים ששמעו את הסיפור 'אצבע אלוקים' והתקשו להאמין. לכן הכנסנו לקו שיחה עם ר' יעקב פרל בעצמו. אפשר לשמוע את בעל המעשה, מעיד כי אכן כל פרטי הסיפור אמת. באצבעותיו החדשות יש סימן של המקום שבו נחתכו, והציפורניים החדשות מבריקות יותר מבשאר האצבעות. אולם האצבעות פעילות בדיוק כמו האצבעות המקוריות.

ר' יעקב מקפל את אצבעותיו – "זה עובד!" הוא אומר, ולסימן שנותר עליהן הוא קורא "זכר עשה לנפלאותיו". והזכר הזה מזכיר לו שוב ושוב: להודות! להודות! להודות!

*
הסיפור המדהים הושמע בקו 'השגחה פרטית' והתפרסם בגיליון 'השגחה פרטית', שם מוסיף העורך וכותב:

"מאז שהתפרסם סיפורו של ר' יעקב פרל הי"ו, אני הולך לכל מקום מזוין במכתב השחרור של יענקי המונח בכיסי. פשוט כי אנשים עוצרים אותי ושואלים: זה נכון? ראית את היד לפני שזה קרה? ראית את היד לאחר מכן? – לכל מי שרוצה, אני מראה את מכתב השחרור מבית החולים. שם כתוב שהאצבעות שלו נחתכו במכונה. את היד השלמה רואים כולם.

"נהניתי מיהודי שאמר לי: 'בכל מקום מדברים על זה ושואלים אם זה אמתי, אם ראית או לא ראית. אך אני, במקום לשאול ולדבר, לקחתי את העניין למעשה, והתחלתי להשקיע בהודאה. ואני פשוט רואה ישועות…'".

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ו' ספטמבר 03, 2021 4:15 pm

האצבעות שצמחו מחדש: סיפורו המדהים של ר' יעקב פרל הי"ו

י"ט תמוז תשפ"א.
לא היה זה דבר יוצא דופן, שר' יעקב פרל הי"ו, אברך בן עשרים וחמש משכונת בתי אונגרין בירושלים, נשאר בבית הדפוס עוד כמה דקות אחרי השעה ארבע. באותו יום ראשון, ז' בשבט תש"פ, ביקש ממנו חברו לעבודה להמשיך בפיקוח על פעילותה של מכונה אחרת מזו שהוא רגיל אליה, מכיוון שהפועל הקבוע לא הגיע באותו יום. ר' יעקב נענה לבקשה בחפץ לב, ופנה לעבוד עם המכונה השכנה.

הוא הבחין בספר שנפל מתחת למכונה, והתכופף להרים אותו. יד שמאלו נגעה בגלגלי השיניים המסתובבים במהירות אדירה, ובאותו רגע, כשהוא נקף את שתי אצבעותיו כפי שהכריזו מלמעלה, נקטעו שתי אצבעות – האמה והקמיצה.

הייסורים שתקפו אותו באותו רגע בלתי ניתנים לתיאור, אבל הקול היוצא מפיו של ר' יעקב פרל נשמע כלקוח מעולמות אחרים. הוא לא צועק 'איי', איננו נזעק בצעקות אימים, לא 'הצילו' ולא 'אמבולנס'… עומד לו האברך ומסתכל על המציאות החדשה של ידו הימנית החסרה והמדממת, ומתוך ייסורים נוראים הוא אומר פרק ק' שבתהלים: "מזמור לתודה!"…

הוא צועק: "עבדו את ה' בשמחה! בואו לפניו ברננה!" דמעות הכאב וההודיה מתערבות יחדיו. "אני מודה לך, ריבונו של עולם, על עשרים וחמש שנה בהן היו כל איבריי שלמים, מודה לך על שלקחת ממני חלק מהם לטובתי, ומודה לך כבר עתה על שאתה עתיד להחזירן לי!" – אלו היו הדיבורים של ר' יעקב. דיבורים קדושים ומופלאים מתוך עומק הייסורים.

הפועל שלידו חבש במגבת נקייה את אצבעותיו הכרותות של ר' יעקב. תוך רבע שעה הדהיר את מכוניתו ממישור אדומים לכיוון בית החולים הדסה הר הצופים. תוך כדי נסיעה התקשר ר' יעקב לאמו, וסיפר לה ברוגע: "אבא שבשמים נתן לי עשר אצבעות בריאות, ועתה הוא לקח ממני שתיים בחזרה. אני בדרך להר הצופים".

אמו הבינה את חומרת המצב, וטסה במהירות מביתה שבשכונת מאה שערים לכיוון בית החולים. בינתיים, כל הדרך במכונית, ממשיך ר' יעקב בדיבורי הלל ושבח לקב"ה, שוב ושוב הוא חוזר ברגש רב על הפרק 'מזמור לתודה', שוב ושוב מודה על האיברים השלמים שבגופו, על מה שהיה, על ההווה ועל הרפואה העתידה לבוא.

הרופאים פנו לטפל בפצוע. כידוע, האצבעות האמצעיות עשויות משלושה איברים – שלוש עצמות העטופות בעור, בשר וגידים. האמה והקמיצה של ר' יעקב נחתכו באמצע העצם האמצעית, והרופאים הודיעו שהם עומדים לחתוך את פיסת העצם שנותרה ולכסות את המקום הקטוע בעור.

ר' יעקב לא הסכים לטיפול. "לא בחרתי להיפצע", הוא אמר לרופאים, "הקב"ה החליט כמה בדיוק לקחת מהאצבעות שהיו לי. ה' נתן וה' לקח. את מה שלקח, בטוח שהוא ייתן בחזרה, אבל שאנחנו נוריד עוד חצי עצם ועל ידי זה הוא יצטרך להגדיל את הנס? – לזאת איני מסכים".

ר' יעקב היה נחוש, והרופאים נדו בראשם בחמלה. מסכן, מרוב כאב וייסורים השתבשה עליו דעתו. וכי אינו יודע כי מי שנקטעו אצבעותיו רח"ל, נותר בעל מום כל ימי חייו? מאחורי גבו דיברו עם אמו, ואמרו לה כי בכוונתם להזריק לר' יעקב זריקת הרגעה. אין ספק כי משהו זז לו במוח, אם הוא מדמיין שתצמחנה לו אצבעות חדשות.

ר' יעקב סובב את ראשו. "שמעתי הכול", הוא אמר בקול תקיף, "ואני דורש שלא לבצע שום טיפול שהוא נגד רצוני ונגד אמונתי". פרופסור בכיר ניגש לר' יעקב. הוא הסביר לו מה הוא הולך לעשות, וביקש ממנו לחתום על הסכמה לניתוח. ר' יעקב אינו חותם. הכאב החד והחותך אינו מקהה במאומה את עמידתו האיתנה. "התורה נתנה רשות לרופא לרפא, ולא יותר מזה. תעשו מה שאתם יכולים כדי לסגור את הפצע בלי לחתוך את העצם".

בינתיים נשלחים צילומים של האצבעות לכל המומחים בארץ, ומאחד המומחים הגדולים ביותר הגיעה הודעה כי יש טכניקה פורצת דרך לסגירת פצעים מעין אלו, ללא חיתוך העצם. ואם יש אדם שמוכן שיטפלו בו בשיטה זו, הם ישמחו לבצע בו את הטיפול.

הטיפול בפציעה של ר' יעקב הפך לאירוע לימודי. עשרות סטודנטים נקראו אל חדר הניתוח כדי לחזות בשלבי העבודה בזמן אמת. ר' יעקב בעצמו ראה כיצד מטפלים באצבעות שלו, ווידא שהעצם החלקית הקיימת נשארת על מקומה. במשך כל זמן הטיפול הוא הרים עיניו כלפי מעלה, משבח ומודה להקב"ה בכל השבחים השגורים על פיו, ומזמר 'מזמור לתודה'.

הרופאים והצוות, תלמידי הרפואה וכל מי שנמצא באזור, ייתכן שיכלו לברך בשם ומלכות 'ברוך משנה הבריות'. איך ייתכן שאדם שסובל כאבים איומים כאלו, שנעשה בעל מום רק לפני מספר שעות, יושב ומזמר ומודה, כשחיוך על פניו כאילו הוא נתון בתוך מסע תענוגות???

אחרי מעמד נדיר של קידוש השם, לפנות בוקר הוא יצא הביתה ביד חבושה. הוא לא קיווה שיתרפא לגמרי. הוא לא חשב שאולי תצמחנה לו אצבעות במקום אלה שנחתכו. הוא היה פשוט בטוח בכך.

*

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ה' אוגוסט 26, 2021 9:01 pm

הסיפור בלשונו של הרה''ג המספר שליט''א, אברך ליטאי חשוב, רחוק מאד מאד מסיפורים חסידיים.

בדירה בה אני מתגורר בטלז סטון, מבצעת החברה הקבלנית השלמות בניה ''פינישים'', ע''י בעל מלאכה שמסתובב בין הבתים.
מדובר ביהודי מבוגר בשם אהרן א., ועפ''י מראהו נראה כי רחוק הוא משמירת תורה ומצוות.
אהרן זה פנה אלי ושאל אותי האם פגשתי פעם יהודי קדוש...
לפליאתי, הוא מספר כך.
כפי שאני עובד פה, אני עובד גם במס' פרוייקטים בבית שמש.
המעביד שלי, שמו דודי ברין, הבן של יואב ברין, שלח אותי לבצע תיקונים בבית של אדמו''ר בבית שמש, שנמצא צמוד לבית כנסת.

בבית הזה היתה איזו בעיה בבניה, כך שהחלונות מצידם החיצוני אינם אטומים כדבעי, וזה גרם שיונים מצאו להם מקום נח לקנן בו בארגזי החלונות ומסביבם.
''אני לא צריך לומר לך מה יונים עושות'', אומר אהרן.
כל החלונות היו מלאים בקינים שעליהם לכלוך בכמויות אדירות.
זה מכוער, מביא ריח רע, ונאלצתי לעבוד קשה מאד לנקות הכל ואח''כ לאטום את כל הפתחים, כך שליונים לא יהיה מקום נח לשוב אליו.
7 חלונות כאלו ניקיתי בעבודה רבה וקשה.
באחד מהחדרים, למרבה הפלא, מצאתי חלון נקי לגמרי.
היה שם חלון, היה מרווח להכנס בו. והיו גם סימנים ברורים שהיונים נכנסו אליו.
הם מילאו את המקום בערימות של קש, כדרכן, אבל הקש נשאר נקי כמו זהב!
אין טיפת לכלוך, לא על הקש ולא בחלון בכלל!
כאילו הקש הגיע מאיזו חנות יוקרתית.

לא ידעתי את נפשי, זה משהו לא להגיוני לחלוטין.

הרי זו תקופה ארוכה מאד שהיונים כאן עד כי ''באו מים עד נפש'', ואך בחדר אחד המצב הפוך לגמרי?
צילמתי את הקש הנקי, וקראתי לממונה על הבית, גם שמו אהרן, הלכתי לשאול את האנשים מה זה יכול להיות.
אז אמרו לי שזהו החדר שבו יושב האדמו''ר.
אז אני מבין שזה אדם קדוש. עדיין אני לא כל כך מבין איך זה קשור ליונים. אני אשמח אם תוכל להסביר לי... אני שואל הרבה אנשים מה היא התופעה הזו, ולכן אני שומר אצלי את התמונות האלה.
אולי זה קשור לנשמות ...
אם תמצא את ההסבר לתופעה הזו, את התשובה, בבקשה תתקשר אלי.

עד כאן דבריו הפשוטים של אהרן.

לא מדובר נער צעיר שמתלהב... אלא באדם מבוגר ממש, נראה כבן 65, שכבר ראה בחיים שלו דבר ושנים...

זה לא דבר ששומעים בכל יום.
ביקשתי מהמספר שימסור לאהרן את מס' הטלפון שלי, ברצותי לשמוע את הפרטים מכלי ראשון.
אהרן נענה בשמחה, ואף שלח לי את תמונות הקש אשר צילם, ועדיין הוא מבקש את ההסבר לתופעה.


********
ראה ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא ... קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו וחד אמר וכו'

בראשית רבה פרשה נד א המתחיל בפסוק ויהי בעת ההיא:
ברצות ה' דרכי איש גם איביו ישלים אתו וכו',
אמר רבי ברכיה: אויביו, גם אויביו, לרבות מזיקי ביתו, כגון: יתושים ופרעושים וזבובים.

התמונה של הקן היחיד שהיה ללא שום לכלוך.
קש 1.jpeg
קש 1.jpeg (193.87 KiB) נצפה 768 פעמים

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ה' יוני 10, 2021 4:04 pm

ידידי סיפר מעשה מופלא שהיה לו אתמול שראה בעיניו 'השגחה פרטית':
הוא רכש לעצמו משקפי קריאה חדשות חצי מסגרת, אח"כ צצה לו אותה הכרזה שהכריז 25 שנה קודם,
היה זה בעת ויכוח סוער בהיותו בישיבה, שהכריז: "אני לא יקנה בחיים משקפיים של חצי מסגרת ! ",
והתעוררה לו שאלה אולי יש בזה משום נדר.
הוא עצמו משמש כמו"צ וגם ידידו לכולל הוראה כך, הוא העלה לפני ידידו את כל הסיפור ודנו והעלו צדדים להיתר, אבל מהיות טוב הוחלט שיעשו התרת נדרים.
ידידי התבייש לספר את פרטי המעשה בפני שלושה, אבל להלכה סגי שרק אחד הדיינים ידע את הפרטים, וכך הם צירפו עוד שני אברכים והתירו לו את הנדר.
בצהריים אחרי הכולל, היו לו 'סידורים' בכמה חנויות, הוא ניגש למלתחה של הכולל, בדרך כלל רק הוא מניח שם את חליפתו ואכמ"ל,
לקח את החליפה ויצא לרחובות העיר.
אחד מהיעדים היה לקחת את משקפי הקריאה החדשות, בדרך פוגש אותו בנו, ומברך אותו "תתחדש' אבא על החליפה החדשה, ואז הוא שם לב שהיא אינה שלו. הוא בודק בכיסים ורואה כרטיס אשראי, עליו רשום שם של אחד מהלומדים באותו בית כנסת בכולל אחה"צ.
הוא כמובן היה צריך לעשות את כל הדרך חזרה לכולל, כדי להחזיר את החליפה.
ורק אחרי שחזר לביתו גילה שאין לו את משקפי הקריאה...
עכשיו הוא עשה חשבון שיש 2 אפשרויות: או ששכח אותם באחת החנויות ואז צריך לעשות סיבוב ולברר בכל חנות, או שזה בחליפה שלבש בטעות. ואז רק בכולל אחה"צ הוא יגלה את זה, וכנראה יפרסם מודעה של השבת אבידה ויתחיל תהליך ארוך ומייגע כדי למצוא אותם.
בשעה 16.30 הוא מקבל צלצול טלפון מידידו בכולל בוקר, נאבד לך משקפיים חדשות ?
מה שקרה שבעל החליפה מצא את זה, וה' זימן לו בדיוק את אותו אחד ומיוחד שהתגלה לו בסוד הסיפור של משקפי החצי מסגרת.
והוא זה שתיווך ביניהם.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ג' ינואר 26, 2021 3:58 pm

"יום אחד הגיע אלי אברך שהיה מנהגו לקבץ אורחים מבית החולים שבשכונתו, ונתקעו שם לשבת קדש.
הוא אמר שראה מחזה שלא נראה כמותו.
יש שם אשה ש'שוכבת' כבר זמן רב, ועל ידה יושב אברך משי שנראה כאחד העובדים.
האשה מכנה את בעלה בתארים נבזיים ונוראיים ומניטה אותו ממש כמו התיאורים בגמ' על אשתו של ריה''ג, והוא יושב על ידה ומפייסה, כך כבר כמה שבועות!
הוא מבקש שאברר מי הוא זה, כי לית דין בר נש!
הלכתי לברר ונתברר שהוא בנש''ק ממשפחה מפוארת, ושמרתי את הדבר בלבי.
לימים נתמנה אותו אברך משי לאדמו''ר.
באחד הימים סיפר לי מישהו עלן שלום ביתו שנמצא במצב איום ונורא.
שלחתי אותו להתייעץ עם אותו אדמו''ר...
האדמו''ר הקשיב לו במשך שעה ארוכה, וניסה לפייסו.
משהתעקש יותר מידי,
אני עברתי הרבה בחיי. לא התגרשתי, כי האמנתי באמונה שלימה שאם מגיע לי עגמ''נ זה יגיע מכל מקום ואנה מפניך אברח.
תפסו האדמו''ר בידו ואמר לו ''דו גלייבסא אז סאיז פון גאט''? [אתה מאמין שזה מהקב''ה?]
אם כן תוכל לעמוד בזה".

(יערב שיחי)

Re: עובדין טבין

על ידי מרן קודש קודשים » ד' ינואר 13, 2021 12:19 am

הצב''י כתב:
דוד ריזל כתב: אברך שיגר לקובץ התורני 'ווי העמודים' סיפור שמלמד על החיוב הגדול והעצום לדון לכף זכות:

אני אוהב ללמוד בקול ובריכוז, כך נהגתי גם בישיבה, וכך גם נהגתי לאחר נישואי, שהייתי לומד בלילה בבית, למדתי בסלון הבית בקול. והנה כמה שבועות לאחר נישואי הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום.

הרגשתי שיש בלבה איזו שהיא תרעומת עלי, התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחוה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני , לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?"


ואכן היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה : "באחר הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע, אתה הרגשת צורך משום מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך

היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת"


נדהמתי למשמע אוזני מעולם לא על דעתי לדבר כך , ובוודאי של לאשתי הטובה והמסורה, לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה, אימצתי את זיכרוני אך לשוא . ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה, היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכלשתי בדיבורי?!


לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרונים בדקדוק רב, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה: הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפת כל מילה שאני לומד , ובאותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בדף ו ע"א "מי שיש לו ב ' בתים בשני צידי רשות הרבים , עושה לחי מכאן ולחי מכאן".


ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילן לא הרגשתי חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן, והיא שמעה ברור את המלים האלו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן "! ויצאה מהחדר פגועה ".

לאחר שהראיתי לה את הגמרא בפנים, והסברתי לה שלא אמרתי לכי, אלא לחי , והכוונה לדין בדיני עירובין, שעושים עמוד בסוף הרחוב , וזה נקרא "לחי", והיא תקנה לשבת כדי לזכור שלא לטלטל בשבת נרגעה.
על סיפורים כגון דא, אמר רבי יואל'יש מסאטמאר, 'מי שמאמין - פתי'...
מה בלתי מתקבל על הדעת במעשה זה?

Re: אשכול מה המסר?

על ידי מרן קודש קודשים » ד' ינואר 13, 2021 12:07 am

פשוטו של מקרא כתב: המסר הראשון הוא לא להאמין לסיפורים כלל וכלל, לא היה ולא נברא- זה התגובה הראשונה שצריכה להיות ממספרי סיפורים.
המסר השני הוא, אם כן שמעת סיפור לחשוב הייטב מה שמעתי כאן, לא כסיפור כי זה הרי לא היה, אלא מה המסר ששמעתי ע"י הסיפור הזה.
המסר השלישי הוא: שכשאתה מעביר את המסר ששמעת מהסיפור אל תעביר אותו כסיפור אלא כמשל בעלמא שהרי הסיפור לא היה, אבל את מהסר תעביר כי שמעת אותו בתוך הסיפור שסופר על אף שהוא לא היה.
המסר הרביעי הוא לדעת לדון לכף זכות שמספר הסיפור אינו שקרן וכדו' במה שיספר סיפור שלא היה, אלא דמיונו ורצונו לראות את השגחת האלוקים בכל דבר והתרגלותו לראות אותה בסיפורים מיוחדים מביאה אותו לראות בכל דבר סיפור בשינוי כמה פרטים שוליים מבחינתו אשר היו הופכים את הסיפור למשהו אחר לגמרי.
המסר החמישי והגדול הוא שבכל מה שקורה סביבך יש מסר גם אם לא תשנה את הסיפור, ואדרבא אם שינית את הסיפור ויצרת מסר חדש, בוודאי שעל הדרך פספסת את המסר העיקרי של הסיפור אותו התכוונו להעביר אליך.
א"אגם לומר בוודאות שלא היה כי סיפורים רבים יכולים להיות נכונים ובפרט אלו שהמספרים אותם הם גדולי ישראל.

Re: עובדין טבין

על ידי הצב''י » ב' ספטמבר 14, 2020 6:06 pm

דוד ריזל כתב: אברך שיגר לקובץ התורני 'ווי העמודים' סיפור שמלמד על החיוב הגדול והעצום לדון לכף זכות:

אני אוהב ללמוד בקול ובריכוז, כך נהגתי גם בישיבה, וכך גם נהגתי לאחר נישואי, שהייתי לומד בלילה בבית, למדתי בסלון הבית בקול. והנה כמה שבועות לאחר נישואי הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום.

הרגשתי שיש בלבה איזו שהיא תרעומת עלי, התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחוה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני , לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?"


ואכן היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה : "באחר הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע, אתה הרגשת צורך משום מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך

היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת"


נדהמתי למשמע אוזני מעולם לא על דעתי לדבר כך , ובוודאי של לאשתי הטובה והמסורה, לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה, אימצתי את זיכרוני אך לשוא . ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה, היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכלשתי בדיבורי?!


לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרונים בדקדוק רב, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה: הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפת כל מילה שאני לומד , ובאותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בדף ו ע"א "מי שיש לו ב ' בתים בשני צידי רשות הרבים , עושה לחי מכאן ולחי מכאן".


ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילן לא הרגשתי חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן, והיא שמעה ברור את המלים האלו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן "! ויצאה מהחדר פגועה ".

לאחר שהראיתי לה את הגמרא בפנים, והסברתי לה שלא אמרתי לכי, אלא לחי , והכוונה לדין בדיני עירובין, שעושים עמוד בסוף הרחוב , וזה נקרא "לחי", והיא תקנה לשבת כדי לזכור שלא לטלטל בשבת נרגעה.
על סיפורים כגון דא, אמר רבי יואל'יש מסאטמאר, 'מי שמאמין - פתי'...

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ב' ספטמבר 14, 2020 12:26 pm

אברך שיגר לקובץ התורני 'ווי העמודים' סיפור שמלמד על החיוב הגדול והעצום לדון לכף זכות:

אני אוהב ללמוד בקול ובריכוז, כך נהגתי גם בישיבה, וכך גם נהגתי לאחר נישואי, שהייתי לומד בלילה בבית, למדתי בסלון הבית בקול. והנה כמה שבועות לאחר נישואי הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום.

הרגשתי שיש בלבה איזו שהיא תרעומת עלי, התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחוה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני , לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?"


ואכן היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה : "באחר הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע, אתה הרגשת צורך משום מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך

היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת"


נדהמתי למשמע אוזני מעולם לא על דעתי לדבר כך , ובוודאי של לאשתי הטובה והמסורה, לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה, אימצתי את זיכרוני אך לשוא . ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה, היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכלשתי בדיבורי?!


לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרונים בדקדוק רב, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה: הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפת כל מילה שאני לומד , ובאותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בדף ו ע"א "מי שיש לו ב ' בתים בשני צידי רשות הרבים , עושה לחי מכאן ולחי מכאן".


ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילן לא הרגשתי חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן, והיא שמעה ברור את המלים האלו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן "! ויצאה מהחדר פגועה ".

לאחר שהראיתי לה את הגמרא בפנים, והסברתי לה שלא אמרתי לכי, אלא לחי , והכוונה לדין בדיני עירובין, שעושים עמוד בסוף הרחוב , וזה נקרא "לחי", והיא תקנה לשבת כדי לזכור שלא לטלטל בשבת נרגעה.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ב' ספטמבר 14, 2020 10:05 am

סיפר המוכר ביפה נוף פתח תקוה:
לקוחה מבוגרת שכחה אצלי ארנק עם כשש כרטיסי אשראי ,ועשר אלף שח מזומן. יצרתי איתה קשר דרך חברת האשראי, היא שאלה איזה ארנק שכחתי ,האדום?? אבל יש בו הרבה כסף....

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ג' ספטמבר 08, 2020 3:29 pm

סיפור אמיתי שהתפרסם.
יהודי עבר דירה לגור בשכונה מתחרדת. בערב יו"כ ניסו לעניין את שכנתו החילוניה, אשה מרוקאית זקנה - שתעשה "כפרות". אך זו נעלבה ואמרה "יש לי שקית גדולה עם כפרות שעשיתי כבר המון שנים..." היא רצה לביתה והביאה שקית מאובקת והוציאה כמה חליפות ואמרה שאת החליפות הללו היא מסובבת סביב ראשה.... והסבירה "זו החליפה של בעלי ע"ה, זה החליפה של בני הגדול שמת במלחמת לבנון, וזה החליפה של הבן שלי שגר בחו"ל, ואני מסובבת מסביב לראש ואומרת 'זו חליפתי'"...

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ד' אוגוסט 26, 2020 4:39 pm

קטע מהקדמת "צבי לצדיק" [זידיטשויב] מהג"ר אשר זעליג מרגליות זצ"ל.
החזון איש בביקור מרגש בבית כנסת הרש"ש


"ובדרך אגב אודיע לידידיי וחביריי אשר שם בישיבה הנז' יש בצדו חדר, ובאמצע החדר יש שם כמו פי הבור, ודרך שם יורדים במדריגות הגבנים שמה, ולמטה יש שם עוד חצר מחב וחדר גדול והוא כמו מערה והכותל שמוטם כנסים להמערה הוא כולו של קלונות כדי להאיר את חדר המערה מהחצר התחתון.
ושם עשו חכמי ורבני החברייא התבודדות עם יחודים ש ם ה י ה,
המעשה הנורא מה שהיה עם הרש"ש החברייא שלא ניתנה לדחס א ל א ל מ ס ו ר ב ס ו ד מ פ ה ל א ז ן.
ויד"נ רבינו הגאוה"צ בעל חזון איש זצוק"ל - שהיה פעם הראשונה בירושלים, בקשני שאלך עמו לכותל המערבי הקדושה ובדרך ספרתי לו מבי כנישתא הדא והמעשה הנורא.
אמר לי אלך ואראה מה נורא המקום המקובל הקדוש הזה.
והלכתי עמו שמה ונכנס לביהכנ"ס הרש"ש, ואמר: "יש לי זכיה גדולה עתה לראות מקום גדולים וקדושים שלמדו והתפללו כאן בסוד ה' לוריאיו זכותם יגן עלינו וע"כ ישראל".
וישב שם מעט וינפש ולמד שם מעט בע"פ.
אח"כ הלכתי עמו אל החצר ומשם להחדר אשר יש שם באמצע ההדר בפי הבור הנז' וירד רבינו דרך פי הבור למטה ונכנס לחדר המערה הקדושה וישב שם רבי בהתרגשות גדולה מאד ואמר לי כאן הוא באמת מקום טוב להתבודד, ב"ד בב"ד קדש, ובצאתו בשלום מן הקדש הודה לי מאד על הליכתי עמו שמה, ורבי היה שמח ושבע רצון מאוד."

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ב' מרץ 09, 2020 11:47 pm

כשהפני מנחם כיהן כראש ישיבת שפת אמת, בתו לימדה באחד הסמינרים החשובים, וביום היארצייט של השפת אמת היא סיפרה עליו ודיברה מתורתו. והיא נקראה לשיחת זימון אצל המנהל.
היא טענה למנהל, שכמו שביארצייט של החזון איש היא מספרת מהחזון איש, כך ביארצייט של השפת אמת, מן הראוי לדבר עליו. המנהל חילק, שהחזון איש היה גדול בתורה, והשפת אמת זה שייך לחסידות, ולא מלמדים חסידות בסמינר.
היא סיפרה זאת לאביה.

אביה ה'פני מנחם' אמר לה לספר סיפור למנהל.
וכך סיפר:
"כשהייתי ילד אספתי דמי כיס וביקשתי לקנות בהם ספר שפת אמת על 'קדשים'. הגעתי למוכר הספרים וראיתי שאין בידי את הסכום הדרוש.
ביקשתי מהמוכר שישמור לי את הספר עד שאצבור את הסכום הדרוש, וכך הוא הבטיח לי שיעשה.
משהגעתי לסכום הדרוש, באתי לחנות, ולהפתעתי הספר איננו, כמובן טענתי בפני המוכר, איך שכחת אותי ולא קיימת את הבטחת לשמור על הספר עבורי !
המוכר השיב, שהוא אכן עמד בדיבורו, אך הגיע לחנות הרב (רי"ז) מבריסק וביקש את הספר, אמרתי לו שהספר שמור לבן הרבי מגור.
אך הוא אמר לי, שהיות וזה ספר תורני, אי אפשר למנוע ממנו ללמוד בו ומותר לו לקנותו, וכך עשה.

אז אצל הרב מבריסק, כל כך היה ברור ש'שפת אמת' הוא חלק מהתורה, וכלל לא חשש שיש כאן עוון בחטיפת הספר ממי שהוא שמור עבורו.
והמנהל סבור שאינו שייך למוסרי התורה ?!"

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 26, 2020 4:31 pm

ג.
סיפר הרה"ח ר' אליעזר לנדא ז"ל, שבעת שהותו של הרה"ק מבעלזא זי"ע בגיטו באכניע, הגיע יום אחרון של פסח.
בשעת הקידוש על הקניידלאך (כופתאות) כנהוג, ביקש ממנו לברך את הקהל שינצלו מהקניידלאך (יריות קני השריפה) של הרשעים.
הרה"ק מבעלזא נעתר לכך וחילק לכל הקהל מהקניידלאך ובירכם להינצל מן הרשעים, ואכן כל אלו שהיו שם ניצלו מן המלחמה.

(כ"ק מרן אדמו"ר מטשרנוביל שליט"א קידושא רבה שמיני תשע"ח "דברי תורה" ניסן תשע"ט, עמ' כ"ט)

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 26, 2020 4:19 pm

ב.
הרה"ח ר' יואל וועבער שליט"א ממונטריאול מספר:
בחג השבועות בשנת תשט"ז בעת עריכת השולחן "ובאו כולם" אצל הרה"ק מבעלזא השתתף ציבור גדול והיה דוחק רב. בחורים רבים עמדו על ספסלים ועל שולחנות שהעמידו בצידי השולחן ומשם חזו בעבודת הקודש.
גם אני עמדתי על אחד הספסלים מאחורי הרה"ח ר' אברהם לייב ברגופן ז"ל שעמד סמוך לשולחן.
והנה באמצע ה'טיש' קרא מרן זי"ע לפתע לר' אברהם לייב ואמר לו דבר מה. ר' אברהם לייב חזר למקומו ואמר לנו:
"היודעים אתם מה אמר לי מרן כעת ? מרן אמר שיש לו תפילה מיוחדת שלא יארע דבר ח"ו לאף אחד...".
ויהי אך יצאו דיבורים אלו מפיו של ר' אברהם לייב, נשבר השולחן והספסל שעליו וכולנו נפלנו זה על זה.

והנה קמנו והתעודדנו, ולאחר בדיקה קלה התברר שכולנו יצאנו ללא שום פגע, לא היה אפילו אחד שקיבל איזו מכה או שריטה קטנה. ויהי לפלא.

(הרב שלמה מונד שליט"א "אור הצפון" אייר תשע"ט עמ' מ"ד)

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 26, 2020 4:08 pm

מהרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע

א.
הרה"ח ר' דוד שאול ברסלואר זצ"ל היה חסיד בעלזא, יש בעיר אשדוד ביהכנ"ס שהונצח על שמו.
הוא סיפר שפעם הוא שבת אצל הרה"ק רבי אהרן, במוצאי שבת הוא לא הספיק להיפרד מהרבי.
ולא ראה אפשרות שייסע בלא להיפרד מרבו, לא היה מושג כזה. לכן הוא החליט להיפרד מהרבי ביום ראשון בבוקר, ואת שנת הלילה הוא הלך לעשות בבית אחיו שהתגורר בסמוך בעיר חולון.
ביום ראשון כאשר נכנס לחדר הרבי, אמר לו הרבי: "לא נפרדים לפני שנותנים 'שלום'. הגבאי ר' שלום פויגל ניסה להסביר שר' דוד שאול היה כאן בשבת.
אך הרבי אמר שוב: "לא נפרדים לפני שנותנים 'שלום'. וכך היה גם בפעם השלישית.
עד ששאלו אותו אם היה בעוד מקום ביום זה, משהשיב שהיה בחולון, אז הבינו שהיה צריך לקבל שלום בבואו מחולון ולהיפרד על שובו לביתו.
ואמר שאז לימד אותו הרבי זי"ע איך נוטלים שלום ואיך נפרדים, והראה לו את התנועות הקדושות.

(כ"ק מרן גאב"ד מאקווא שליט"א מאמרי תורה במדבר תשע"ט עמ' 8)

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » א' פברואר 09, 2020 4:37 pm

תודות ל @סערצע אני מביא את סיום הסיפור.

ר' יוסל קרס על מושבו, המום ומבולבל, ידיו רועדות, ראשו מסוחרר, עיניו קרועות. רבונו של עולם, מה קורה כאן? האומנם? הוא חסיד של הרבי, חסיד גדול אפילו. הנתבע הלז - לא רק שאיננו חסיד פינסק קארלין, הוא אף התנכל לא פעם לרבי ולמוסדותיו. לוותר לו על כל התביעה? אחרי כל הימים והלילות, הדחיות והדיונים, ההוצאות המרובות והטירחה האינסופית?!
לא! הוא לא מסוגל! איך הוא יכול לוותר? הלא הנתבע הלז, איש רע מעללים, שמתחמק פעם אחר פעם. לוותר לו? - לכל העולם הוא מוכן לוותר, רק לא לברנש הזה! וכל הכסף? - הלא מדובר בהון תועפות, איך הוא יכול לוותר עליו?! ומצד שני, זו עיסקה שקשה לסרב לה. הן הרבי מבטיח, מבטיח! - שהרגל תשוב לאיתנה, שניתוח הכריתה יהפוך למיותר, שהוא ישוב להלך כאחד האדם. זה שווה לו כל הון שבעולם!
מלחמה התחוללה בלבו, מלחמה קשה ומייסרת, בסיומה החליט באומץ: הוא ינהג לפנים משורת הדין, הוא יוותר. זה דורש מאמץ על טבעי מצידו, אבל זה בדיוק מה שהוא מבקש מבורא עולם - לנהוג בו לפנים משורת הדין, להציל את רגלו באופן על טבעי. זהו, זה סגור. הוא מבטל את התביעה!
וכדי לעמוד בדיבורו, על אתר הוא מתקשר לטוען הרבני, ששומע, המום, ור' יוסל מנצל את ההלם כדי להיפרד ממנו ולחייג אל הרבי. 'החלטתי. הודעתי למשוך את התביעה!' - 'נפלא!', מגיב הרבי בחדווה, 'אתה יכול לוותר את התור שקבעת לניתוח הכריתה, ותבטל גם את הזמנת הרגל התותבת. פשוט חבל על הכסף...'
'האמנם?' - שואל ר' יוסל, 'בטוח? לבטל הכל? אולי נמתין לראות?' - 'לא צריך לחכות!' - משיב הרבי באמונה ברורה, 'זה ברור לי. נהגת בו לפנים משורת הדין, ויתרת. ברור לי שנושעת, ברור לי שבורא עולם יסדר את העניינים. תבטל, תבטל הכל, רפואה שלימה!'
ר' יוסל מניח את השפופרת על כנה, ומתקשר לבטל את הניתוח. כל מי שדיבר אתו בשעות ההן - היה בטוח שנשתבשה עליו דעתו. הטוען הרבני, הרופאים, המכון האורטופדי שמייצר רגליים תותבות - כל אלה קיבלו הודעות ביטול בזו אחר זו, ולא נחה דעתו של ר' יוסל עד שהוא לוקח את המשחות, הרטיות, התחבושות, התרופות - מכניס את הכל לשק גדול ומניח בפח האשפה!
ולמרבה הפלא, הנס הגדול אכן קם והתחולל: בתוך פחות משבוע - לפתע פתאום החל הזיהום לאבד נפח. ר' יוסל מביט בו, אינו יודע אם הוא חולם או הוזה, או שמא זו מציאות. הוא מזמין בדיקה, ולנוכח תוצאותיה - הרופא לוחץ עליו, מתחנן אליו, מתעקש: 'תגלה לי מה עשית, תגלה לי איזה טיפול עברת. זה לא יכול להיות!'
עוד שבוע, עוד בדיקה, עוד שבוע, ועוד בדיקה. הוא כבר יכול ללכת! - הוא נכנס אל הרופא שקבע לו את ניתוח הכריתה, והלה אומר לו 'התותבת מתאימה לך בדיוק, עשו לך את זה נהדר!', ור' יוסל, באושר בלתי מוסתר, מסיר את הגרב ומראה לרופא רגל בוהקת, בריאה, חזקה, מהלכת, כאחד האדם ממש!
והיום, צאו וראו בירושלים, אי שם על הפיגומים, מקפץ ר' יוסל בשתי רגליים בריאות. וכל מי ששואל אותו אם לריב או לוותר, אם להתעקש או לנהוג לפנים משורת הדין - הוא לא עונה, הוא רק מניף רגל. בריאה, חזקה, הולכת, אמיתית, ואומר באושר: 'זה תוצאה מוויתור. הויתור העניק לי רגל במתנה!'
סיפור נפלא זה, אותו כתב הרב יצחק ברבר שליט"א, מחדד לנגד עינינו את הכח של ויתור לחולל ישועה מעל לדרך הטבע, באופן פלאי ממש. הנה כי כן, יהודי שהתיק הרפואי שלו היה סגור וחתום, שכולם קבעו חד משמעית שעל רגלו להיכרת - אבל ויתור אחד פתח לו שער, העניק לו ישועה מעל לדרך הטבע.
יהודי יקר, אתה צודק, באמת צודק, אבל בחיים תהיה חכם. לוותר דורש כוחות נפש, לוותר דורש מאמץ, אבל הוא כדאי, כל כך כדאי. אל תוותר לעצמך על הזכות לוותר, על הזכות לפתוח לעצמך שערי ישועות למעלה מדרך הטבע. הענק לעצמך את הזכות הכבירה והפלאית, תפרגן לעצמך את העונג לוותר, ותראה בעיניך כיצד ויתור פותח שערי שמים, מפתיע בישועות נשגבות ויוצאות דופן!

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » א' פברואר 09, 2020 11:39 am

רגל במקום תביעה
ר' יוסל - מכונה בחיבה גיבור סיפורנו, ולא בכדי, הוא נחשב איש חביב, שופע חיוכים, נחמד ואדיב. לפרנסתו הוא משמש כשיפוצניק, ושמו הולך לפניו - היו8שר, האמינות, מילה זו מילה.
אלא שפעם אחת נקלע לתקרית עיסקית מול סוחר חומרי בניה שהתגלה כרמאי, ונוצר ביניהם ויכוח על סכום נכבד, למעלה ממאה אלף שקלים. ר' יוסל תובעו לדין תורה, וכצפוי - מנצח, שכן הצדק עמו.
אבל הלה מוסיף להתל בו, לא מוכן לשלם, ולמרות שהפסיד בדין - הוא מנסה לטעון בכה ובכה.
הכסף אינו מגיע, המהומה סביבו הולכת וגדילה, הוצאות נוספות מתווספות, כאב ראש שר' יוסל אינו רגיל בו. מצד שני, הלה מתברר כנוכל של ממש, שמהתל בו ובבית הדין גם יחד.
ר' יוסל כבר מייחל ליום בו יזכה לקבל את סכום העתק שבתביעה, בינתיים הוא מעביר את ימיו בין פרנסה לדיוונים משמימים, דבר שלא היה רגיל בו עד כה.
ואז, ביום מן הימים, לפתע חש כאב חד ברגל, הוא מנסה להמשיך לדרכו ומקווה שהכאב איכשהו יעבור, אך הכאב הולך ומחמיר וכל משככי הכאבים לא מצליחים לנצחו - הוא פנה לרופא אורטופד, שמפנה אותו לסדרת בדיקות. בסיומה נקבע כי לקה בזיהום חמור בתוככי רגלו.
לראשונה בחייו, הסתגל ר' יוסל לבליעת כדורים ומריחת משחות ערב ובוקר וצהריים, בנסיון להציל את הרגל. אבל הזיהום העקשן הולך וגדל, לא אותת על סימני כניעה מתקרבים, והרופאים הפכו אובדי עצות. חולפים עוד כמה חודשים, הרגל מנופחת, פצועה, הזיהום אכל בה כל חלקה טובה. ר' יוסל עזב את עבודתו, הרופאים ערכו התייעצות, ובסיומה הוחלט:
ניתוח כריתה ! יכרתו לו מחצית מהרגל, ויחליפו אותה ברגל תותבת.
ר' יוסל ההמום שמע את הבשורה ונחרד. טרם הספיק להתרגל למצב בו הוסל וחלוש, ולפתע מתברר שזה בלתי הפיך, ואין מנוס מלהיפרד מהרגל לנצח. לבו חיב להישבר, היטב הבין כי העתיד כולו משתנה עכשיו לנגד עיניו, מי יודע אם יוכל עוד ללכת בחופשיות, אם יזכה לרקוד בנישואי ילדיו כשרגלו רגל תותבת...
ניסה להתנחם בכך, כי אם לא יזכה לשוב לעבודה - לפחות יזכה בסכום כסף נדיב שיסייע לו בעתיד.
ואז, ביום בהיר, בצהרי היום, מצלצל הטלפון בביתו, ומעבר לשפופרת - קול נעים ואצילי, אפוף הוד, קולו של רבו, כ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין זי"ע, הודרש בשלומו ובשלום הרגל. ר' יוסל נאנח, סיפר לרבי על התור שקבע לניתוח כריתת הרגל. ושוב נאנח, כשהרבי נאנח יחד עמו. ואז אמר לו הרבי:
"אבל אני התקשרתי כדי להציע לך עיסקה, אם תוותר ליריבך על מלוא הסכום ותמשוך את התביעה - אני מבטיחך נאמנה, באחריותי, שלא תצטרך לכרות את הרגל, שהיא תשוב ותבריא לחלוטין. אני מציע בפניך את הרעיון, תחליט מהר ותודיע לי! - סיים הרבי, בירכו בחום, וניתק את השיחה.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » א' דצמבר 22, 2019 10:22 pm

יוצאי לודז' זוכרים (וביניהם יבלחט"א הישיש הרב שמואל קריבוס מבני ברק שהיה אז עדיין ילד) את האירוע המיוחד שהתרחש באותו ערב, עם סיום תפילת הנחה בבית הכנסת בלודז'.
יהודי גבוה ניגש לגבאי בית הכנסת מראה לו מכתב, הגבאי נותן דפיקה על הבימה ומהסה את הקהל, כולם משתתקים והיהודי האורח ניגש עולה על מדרגות ארון הקודש, מראה את המכתב שבידו ומקריא את תוכנו, המכתב נכתב על ידי בעל החפץ חיים וממוען לכל הקהילות, תוכן המכתב (בערך) - "ליהודי מוכ"ז יש סיפור חיים שחשוב לכל אחד לשומעו, לחיזוק האמונה ולמען דעת כוח הצדיקים שבדור".
היהודי מתחיל בסיפורו, הייתי שוטר בכיר ברוסיה תחת שלטון הצאר, אבי קרה לי אל מיטת חוליו, כשהגעתי הוא מספר לי שהוא יהודי ואמי גויה, וכל חייו יש לו נקיפות מצפון על שעבר על תורת ישראל, ועתה לפני פטירתו הוא מבקש ממני שאתקן קימעא מאשר חטא, הוא דרש ממני שאתן לו תקיעת כף שאלך ואתגייר. בליבי לא היה לי אפילו צד כלשהוא לקיים את בקשתו וללכת להתגייר, מה זה חסר לי ? - חשבתי לעצמי, יש לי מעמד טוב פרנסה ומשפחה, רק לכבוד אבי שינוח על משכבו לפני מותו הסכמתי ונתתי לו תקיעת כף שאתגייר, לאחר זמן קצר הודיעו לי שאבי נפטר. ואני המשכתי בשיגרת חיי.
ואז החל להגיע אלי אבי בחלומי, כשהוא דורש ממני לקיים את הבטחתי, שנתתי לו תקיעת כף להתגייר. בפעמים הראשונות לא ייחסתי לחלום חשיבות והמשכתי במסלול חיי כרגיל. עד שלילה אחד אבי בא אלי במבט מאיים ובדרישה נחרצת לקיים תיכף ומיד את הבטחתי וללכת לרב יהודי שיגייר אותי, "וכדי שתראה שהחלום אמיתי" - הוסיף לי אבי, "אני נותן לך צביטה והיא תשיר בידך סימן שלא יישכח ממך". התעוררתי מהחלום בצווחה, כאב חד פילח את ידי, אשתי הגויה התעוררה בבהלה ושאלה אותי מה קרה לי, אותה הרגעתי שזה היה סתם חלום מפחיד, אך אני שהרגשתי את אמיתות החלום על בשרי הזדרזתי ובאמצע הלילה ארזתי לעצמי מעט מטלטלים וברחתי מהבית.
ואז עצר היהודי מסיפורו הפשיל את שרוולו והראה לכל הנוכחים בבית הכנסת את הסימן שעדיין היה ניכר על בשרו מ'הצביטה' של אביו.
הלכתי לחפש רב יהודי שיסכים לגייר אותי, אך באותם שנים החוק הרוסי אסר לגייר, וכל הרבנים חששו לחייהם, מה גם שאני שוטר מפורסם והשארתי אחרי משפחה וחברים שיחפשו אותי, היו רבנים שחששו שזה סתם מרגל שמטמין להם מלכודת כדי למוסרם לשלטונות, גם אלו שהאמינו לו שהוא באמת רוצה להתגייר עדיין הסכנה הייתה גדולה מאוד שיתפסו את הרב שיגייר אותי, וכך לא מצאתי שום רב שיסכים לגייר אותי. אחד הרבנים הפנה אותי לעבר הרבי מראדושיץ, קדוש עליון ובעל מופת, שהוא בוודאי ימצא פתרון איך לקיים את צוואת אבי.
הגעתי לרבי מראדושיץ, הוא שמע את הסיפור, ושאל אותי: "האם אתה מוכן להכל ?" לשמע השאלה רעדה אחזתני, הבנתי שאני מתחייב על משהו גדול, למרות שעדיין לא ידעתי בדיוק למה מכוונים דבריו. אבל צוואת אבי ותקיעת הכף עמדו מול עיני, ואמרתי לרבי: "כן, אני מוכן להכל". אמר לו עכשיו תחזור לעירך לודז' והכל יסתדר, הרבי רשם לו על פתק של רב שאצלו יעבור את הליך הגיור.
משהגיע השוטר לרחוב שהוא גר, הוא ראה התקהלות ליד ביתו וריח של פיח שרוף, בחשכת הלילה אף אחד לא הכירו, הוא ניגש להתקהלות ושאל מה קרה ? הם סיפרו לו על הטרגדיה, ש'השוטר' נשרף עם כל משפחתו בתוך ביתם, והיה זה פלא שרק ביתו נשרף ולכל הדירות שמסביב לא אירע דבר. הוא מיד הבין שלזה כיוון הצדיק בדבריו והוא סידר עבורו שאף אחד לא יחפש אותו, וגם יש סיפור כיסוי לסיבת היעלמותו, הוא הלך לרב כפי הכתובת הרשומה ועבר את כל הליך הגיור כדת וכדין.
אחרי כמה שנים הצאר מת והתבטל החוק שאוסר את הגיור, החפץ חיים הורה לו שעליו ללכת ולפרסם את הניסים שהיו עמו לחזק את האמונה בליבות בני ישראל.
הסיפור נכתב ע"י הרב אהרן סורסקי בספר זכרון לקהילת סלונים בלוד'ז.
בשולי הסיפור הוא הוסיף, שהוא ישב בסעודת שבת אצל האדמו"ר בעל הנתיבות שלום מסלונים זצ"ל יחד עם הרב שמואל קריבוס שליט"א, והרבי ביקש מר' שמואל שיספר לר' אהרן סורסקי את הסיפור הזה.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ה' דצמבר 05, 2019 2:29 pm

הקב"ה לא חייב לתת לך !
(הגרש"ז אויערבך זצ"ל)

"הבטתי על שלושה קלסרים עבים גדושי מסמכים ובהם הדיאגנוזה הרפואית המוחצת: 'לעולם תהיי עקרה'".

הלילה היה ליל נישואינו העשירי. אני מודה לקב"ה שזיכה אותי בבעל אברך ירא אלוקים, עדין נפש ובעל רגישות נדירה, אבל הבית ריק משמחת ילדים, ואין בכתלים קישקושי צבעים, ואף קובית משחק או צעצוע לא נחבאים מתחת למיטה או מאחורי הדלת.

... הצער לא הניח לי. לפתע נצנץ רעיון במוחי. חייגתי לנהג מונית המוכר לנו וביקשתי שיגיע. לאן נוסעים, שאל הנהג. קח אותנו לרב הכי צדיק בירושלים, ביקשתי. בשמחה, השיבני. נוסעים מכאן 7 דקות דרומה לשכונת שערי חסד, ותכנסו לביתו של גדול הדור הרב הגאון שלמה זלמן אויערבך. הגענו.

מה אוכל לעזור, שאל?

סיפרתי על כל העניין, פרצתי בבכי גדול. עשר שנות נישואין, ללא ילדים, והרופאים אמרו: אין סיכוי. הלילה הוא ליל נישואינו העשירי. כשנרגעתי מעט, שמעתי מפיו הקדוש, משפטים מזעזעים מחד, ומופלאים מאידך.

"אני מאוד מצטער בשבילך", אמר בלחש בעינים מזדהות. ואז הגביה מעט קולו והוסיף "אבל הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים... הוא לא חייב לתת לך בריאות, ולא חייב לתת לך פרנסה או בית או משפחה...", ובקול תקיף וחד סיכם את דבריו: "הקב"ה לא חייב!!!".

אני אשה פשוטה. חשבתי לתומי שאשמע ממנו דברי נחמה, עידוד, שהקב"ה רחמן ועוד שאזכה לישועה, ואולי יתן לי ברכה מיוחדת בצירוף סגולה, משהו אופטימי, והנה אני שומעת: "הקב"ה לא חייב לך ילדים!!!". הסתחררתי, עולמי חשך בעדי לרגע, אבל הרב המיוחד הזה לא הטיף לי מוסר, הוא פשוט מילא אותי במסר מכונן. לפתע חשתי חמימות פנימית של גילוי שמימי, שורף את הלב. השתררה דממה, הבנתי שאין לו מה להוסיף לי, וכנראה זו גזירה שעלי לקבל באהבה.

הסתובבתי לצאת, "תודה כבוד הרב", מילמלתי. עשיתי צעד קטן החוצה, ופתאום שמעתי מילה "אבל", הוא אמר "אבל".

הפניתי ראשי לעברו, ומכאן ואילך שמעתי את המשפט הכ"כ פשוט, אבל כה עצום ובונה ומטלטל לבבות. "אבל דעי לך, שאם את תעשי למען אנשים מה שאת לא חייבת, מן השמים יעשו איתך מה שלא חייבים לך".

אמרתי "תודה רבה", וירדתי במדרגות בוכה מאושר.

הבטתי בשחקים ולחשתי "הקב"ה, הבנתי הכל, אני בתך האוהבת מבטיחה לך, שכמו שאתה נותן בחינם לכולם, לבני אנוש לחיות ולעופות ולכל בריותך, גם אני אתן מזמני מכספי ומהכוחות שלי לילדך. אני אעשה המון למענם, גם אם אינני חייבת".

נכנסתי לדירתי הקטנה מאושרת מן הגילוי ואז גמלה החלטה בלבי. מחר אלך לבית היולדות ואעזור ליולדות, הן חלשות וזקוקות לסיעוד. קניתי כמה מתנות והפתעות והלכתי לשמח אותן. הן באמת שמחו בנוכחותי אבל אחרי מספר שבועות הבנתי שכאן לא בדיוק צריכים אותי. מחלקת יולדות היא מחלקה שמחה, החלטתי להפנות את מרצי הוני ואוני למחלקה הכי הכי... אונקולוגיה. קניתי מן המעט שיש לי המון ממתקים מכל הסוגים, ופלות, ושוקולדים שקדים תמרים וחטיפים, עם מפיונים מרהיבים, והכל ארזתי בעיצוב ססגוני ומשובב עין. התחלתי לעבור מאחת לאחת, ממיטה למיטה, בחיוך במאור פנים כשאני אוחזת את עגלת הנרוסטה, שאף היא מעוצבת בשלל צלופנים וניירות מרשרשים, לעשות כרצון איש ואישה, שבשעות הקשות הללו בוודאי ובוודאי שכל גילוי של מתיקות והארת פנים הוא נכס נצחי עבורם, וגם בעבורי, שכן מצוות ביקור חולים כידוע אין לה שיעור, ומי גדול מבקרי החולים? הקב"ה שסעד את אברהם אבינו.

השקעתי במצווה הזו את הלב הנשמה הכח והכסף. התאהבתי בחסד הזה, וכל חיוך קטנטן של מבריאה, שובב את נפשי. ריבונו של עולם, הרי שכינה שורה למעלה מראשותיו של חולה, ובוודאי שהמבריאים הללו הם צדיקים אמיתיים שאינם בועטים ביסורים, ולכן ברכתם ראוייה שתתקיים. ביקשתי שיברכוני, והן ברכוני בשמחה, עם הכרת הטוב, שספק אם אני ראוייה לה.

אחרי שנה נולד לנו – במזל טוב – בן.

אחרי ארבע שנים נוספות קיבלנו מתנה נוספת מהקב"ה שלא חייב לנו ילדים, עוד תאומות מקסימות.

אבל אני לא הפסקתי עם החובה שאינני חייבת. חיי סובבים סביב המתקת חייהם של האנשים והנשים הללו שנמצאים שם בקומה השביעית ובחסדי השי"ת יבריאו. מדי יום שני בשבוע עם אמי שתחיה ועם בנותי (כשהן בחופשה מן הלימודים) אנו מחלקות מאות סלסלות מצוקות שממתקות חיים"

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ו' אוקטובר 25, 2019 11:11 am

פגשתי את נינו של הגאון רבי שלמה פישר שליט"א מישיבת איתרי,
בחורצ'יק בן 14
ניסיתי לדלות ממנו משהו על דמותו הגדולה של סבו.
הוא מפליט:
הוא גאון ולומד כל היום.
תספר לי משהו עליו, דיברת עמו ? משהו שראית אצלו ?
היום הוא חולה, ואני כמעט ולא דברתי עמו.

מה אבא שלך אומר עליו?
כמעט ולא מדברים אצלנו.

אז איך הוא לומד עכשיו בחוליו ? (לרפו"ש בקרוב)
מנצל כל רגע.

Re: עובדין טבין

על ידי אורח » ו' אוגוסט 09, 2019 2:08 am

בנוגע למה שמספר הרב בידרמן
ידוע לי ממכר שהוא א' מעורכי "באר הפרשה" שכל סיפור שהוא מספר ומכ"ש סיפור שנכתב בבאר הפרשה נבדק היטב, ופעמים רבות שמוותר על סיפור אפי' עם מסר חזק משום שאינו מאומת.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ב' יולי 08, 2019 9:56 pm

הרב ליאור גלזר מתוק
http://beinenu.com/lessons/%D7%97%D7%99 ... 95%D7%AA-3

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ד' מאי 29, 2019 7:15 pm

אורח כתב:
דוד ריזל כתב: הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNGהאדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG
עובדין טובין?
תמונה אחת שווה אלף מילים

Re: עובדין טבין

על ידי אורח » ד' מאי 29, 2019 4:25 am

דוד ריזל כתב: הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNGהאדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG
עובדין טובין?

Re: עובדין טבין

על ידי אורח » ד' מאי 29, 2019 4:24 am

חזקי כתב:
אליקים כתב: למה זה נקרא לעשות צחוק? העיקר הוא לא הסיפור עצמו אלא המסר, והמסר הוא אמת לאמיתה.
לתאר סיפור בפרוטרוט כולל שמות האנשים או מקומות ולמקד אירוע ספיצפי בלא שהסיפור נברא, זה צחוק מאנשים. שום אדם לא אוהב שמשקרים עליו ולא משנה למה.
ללא ספק יהודי שמספר מכלי ראשון לר' בידרמן או לכל מגיד אחר סיפור, נקודת ההנחה שהוא דובר אמת כל עוד לא הוחזק לשקרן. קשה לאמר שמגיד מפורסם שמספר סיפור בלי לסייג שאינו אלא משל, שהוא סיפור בדיה. וכמובן כל עוד מעיד ששמע את הסיפור מכלי ראשון. ובמקרה של סיפור המנעולן פותח ר' בידרמן בזה"ל: שמעתי מרב חשוב בארה"ב מה שאירע עם אחד מקרוביו... את כל זה הוא המציא לשם מה?
כמו כן יש דרשנים או מרצים שבמודע מצירים סיפור בשביל המסר אם כי ברור לשומעים שלא בהכרח הסיפור קרה, למשל כל מי ששמע את ר' יעקב פרידמן מבין בין השיטין אלו סיפורים אירעו ואלו סיפורים אינם אלא משל, הוא מתמקד במסר יותר מאשר להציג סיפור מפוצץ.
אבל מה נעשה שאנשים היום משקרים במצח נחושה בשביל סיפור טוב..

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:24 pm

הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNG
הדלקה של האדמור מבויאן על ציון הרשבי.PNG (464.74 KiB) נצפה 2754 פעמים
האדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG
האדמור מבויאן מתכונן להדלקה על ציון הרשבי.PNG (324.03 KiB) נצפה 2754 פעמים

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:22 pm

הדלקה ענקית 4.jpg
הדלקה ענקית 4.jpg (40.5 KiB) נצפה 2755 פעמים
הדלקה ענקית 2.jpg
הדלקה ענקית 2.jpg (54.55 KiB) נצפה 2755 פעמים
הרב שלום ארוש רוקד במירון.JPG
הרב שלום ארוש רוקד במירון.JPG (71.01 KiB) נצפה 2755 פעמים

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:21 pm

הדלקה באוסטרליה.jpeg
הדלקה באוסטרליה.jpeg (25.01 KiB) נצפה 2756 פעמים
הדלקה במונטריאול.jpeg
הדלקה במונטריאול.jpeg (28.05 KiB) נצפה 2756 פעמים
גאבד העדה החרדית מדליק.jpeg
גאבד העדה החרדית מדליק.jpeg (36.04 KiB) נצפה 2756 פעמים
גאבד מאקווא מדליק אחרי האדמור מתולדות אברהם יצחק.jpg
גאבד מאקווא מדליק אחרי האדמור מתולדות אברהם יצחק.jpg (33.25 KiB) נצפה 2756 פעמים

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ו' מאי 24, 2019 1:18 pm

שמעתי חידה,
מה הקשר בין ל"ג בעומר לרחוב גאולה ?

פיתרון.
שתיהם, מתחילים בבויאן מסתיימים בתולדות אהרן, ויש הרבה אוכל באמצע.

Re: עובדין טבין

על ידי כּוֹתָר » ד' פברואר 20, 2019 9:17 pm

מי בחצר ?
נכד הגרש"ז אויערבאך מספר:
מי בחצר.PNG
מי בחצר.PNG (123.07 KiB) נצפה 2792 פעמים

Re: עובדין טבין

על ידי הכהן » ג' פברואר 19, 2019 7:31 pm

חזקי כתב: דרך אגב בזמן ר' שלום ארגון ערכים היה קיים?
הוקם בתשל"ט
ר' שלום נפטר בתשנ"ח

Re: עובדין טבין

על ידי חזקי » ג' פברואר 19, 2019 6:24 pm

תלמיד חכמים כתב: סיפר לי ת"ח חשוב שפעם השתתף בהרצאה של אחד מרבני ערכים שסיפר מעשה נפלא שאירע עם בעלי תשובה. הוא נהנה מהמעשה מאוד, ובהזדמנות הקרובה כשפגש את ר' שלום שבדרון סיפר לו את המעשה. ר' שלום 'קנה' את הסיפור ועשה ממנו מטעמים כאשר אהב.
לאחר זמן נפגש הת"ח ההוא עם הרב המרצה מערכים וראה שהוא מבודח טובא, וסיפר לו שכעת שמע מר' שלום ס
את הסיפור ההוא שהיה בערכים... והודה שהוא זה שהמציא בעצמו לצורך הרצאותיו..
ליבי אומר לי שאני יודע למה כוונתו וזה כבר מודפס אחר כבוד בשאל אביך ויגדך...
יהדות לא בונים מסיפורים. אבל ודאי שזה טוב בתור דלק לחזק נפשות ישראל מנהר היוצא מעדן הדרשנים..
סיפור מענין ומבדח.
אם כי אינו דומה סיפור המגובה במקור מוסמך. ואם נתפוס לרגע את הסיפור המובא בפתיחת האשכול, ר' בידרמן הכיר את הרב מעביר 'השמועה'.

דרך אגב בזמן ר' שלום ארגון ערכים היה קיים?

Re: עובדין טבין

על ידי תלמיד חכמים » ג' פברואר 19, 2019 3:26 pm

וכיון שכבר פורים קטן לא אמנע טוב להביא מעשה ידוע -
אחד מחשובי החסידים שחשק בחתן יקר המעוטר בדרכי החסידות ובקי במעשי הצדיקים. נמנה וגמר ללכת לאחת מפארי הישיבות וניגש את הראש ישיבה ושאל מיהו הבקי ביותר בספורי צדיקים.
לקח אותו אל היכל הישיבה ואמר לו - פלוני בקי בכל סיפורי חב"ד, פלוני בקי בכל סיפורי המגיד ותלמידיו וכך היה מונה והולך..
עד שהגיע אצל אחד ואמר לו - והוא גדול מכולם - התפלא החותן העתידי היתכן יותר מכל אשר אמרתם לי? -
אמר לו - הוא ממציא את הסיפורים בעצמו!..
וזהו שמספרים סיפו"צ במוצ"ש שעם הארץ אינו משקר בשבת דאימת שבת עליו.
וזהו שאמרו שסגולה לפרנסה לספר סיפו"צ מהבעש"ט במוצ"ש. ולאו דוקא מהבעש"ט ולאו דוקא במוצ"ש ולאו דוקא סגולה לפרנסה...

Re: עובדין טבין

על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 19, 2019 3:22 pm

זה טוב בתור דלק לבדיחא דעתא קצת, לא לשום דבר אחר.

Re: עובדין טבין

על ידי תלמיד חכמים » ג' פברואר 19, 2019 3:20 pm

סיפר לי ת"ח חשוב שפעם השתתף בהרצאה של אחד מרבני ערכים שסיפר מעשה נפלא שאירע עם בעלי תשובה. הוא נהנה מהמעשה מאוד, ובהזדמנות הקרובה כשפגש את ר' שלום שבדרון סיפר לו את המעשה. ר' שלום 'קנה' את הסיפור ועשה ממנו מטעמים כאשר אהב.
לאחר זמן נפגש הת"ח ההוא עם הרב המרצה מערכים וראה שהוא מבודח טובא, וסיפר לו שכעת שמע מר' שלום ס
את הסיפור ההוא שהיה בערכים... והודה שהוא זה שהמציא בעצמו לצורך הרצאותיו..
ליבי אומר לי שאני יודע למה כוונתו וזה כבר מודפס אחר כבוד בשאל אביך ויגדך...
יהדות לא בונים מסיפורים. אבל ודאי שזה טוב בתור דלק לחזק נפשות ישראל מנהר היוצא מעדן הדרשנים..

Re: עובדין טבין

על ידי פשוטו של מקרא » ג' פברואר 19, 2019 3:17 pm

אחד בא פעם לפני הגאון רבי יוסף דב סאלאווייציק זצ"ל (בהגרי"ז) ואמר לו שאבא שלו נתגלה אליו בחלום וכו' וכו'
אמר לו הגרי"ד אבא שלך לא נתגלה אליך בחלום, חלמת שראית את אבא שלך!

חזרה למעלה