נדברו

מצוי שרב מוסר לתלמידיו גנות של אדם או קבוצה בטענה שמעשיהם מהוים כפירה או סכנה לדת וכדו'. כדי להוכיח את דבריו הוא כמובן מספר את המעשה שלא ידוע לכל, אני לא מדבר כמובן ברב שאומר שמי שעושה כך וכל דינו כך וכך ואני יודע שפלוני עושה את זה. אלא שאומר לי אותו פלוני עשה כך וכך ולכן דינו כך וכך. ולי אין דרך לבדוק את המידע הזה.
השאלה האם כיון שקבלת תלמיד מרב היא תורה שבעל פה ומי שמהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה. ממילא יהיה מחוייב להאמין לדברים שבהנחה שהם אמת רבו עושה מצווה בכך שאומר לו אותם. או שכיון שכתב הח"ח שבימינו אין מהימן כבי תרי זה כולל גם את רבו המובהק (וכ"ש כשזה לא רב מובהק שאסור לקבל ועל זה לא שאלתי).