נדברו

זכורני שהרמ ה כותב שהבא על הערוה פסול לעדות, אפי' לרבא שצריך רשע דחמס, כיון שערוה נקרא חמס כדכתיב בדור המבול ותמלא הארץ חמס ; ולא מצאתי כעת, ואשמח אם מישהו יוכל לחפש.​ ובמדרש רבה כתוב שחמס זה ג' עבירות חמורות.​

בקונטרס ארץ חיים אות ק ד הביא שהבה ג מנה את הנביאים שהתנבאו קודם מתן תורה, ובתוכם גם נח שם ויפת.
וביאר בארץ חיים שהיינו מהפסוק ט, ח ויאמר אלוקים אל נח ואל בניו אתו לאמר , וכתב רבינו בחיי שהכוונה לשם ויפת כי חם לא היה ראוי לנבואה;
אולם הרמב ן כתב שהכוונה שהקב ה אמר להם ע י אביהם. וכתב בארץ חיים...

נאמר בפרשה ( פ ט פסוק ג' ) כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה , ודרשו בלקח טוב (המכונה פסיקתא זוטרתי) פרט לנבלה, וכן יש בפירוש ר' שמואל בן חפני פר' וישלח , והיינו שרק בהמה חיה שאדם המית אותה מותר לאכול, ולא מתה מאליה. והאריך בזה הרמ ע מפאנו בעשרה מאמרות , והביאו בזה האחרונים (עי' הגר י פערלא על הרס...

בפרשה מבואר שכל פעם שהקב ה כועס נראה קשת
ולכאו' קשת לא שייך לראות בקיץ מבחינה מציאותית א כ מה נראה
ונ ל שהכונה שכאשר יורד גשם והקב ה כועס מבחינה עקרונית היה אמור לבוא מבול ולהחריב את העולם
אך הקב ה הבטיח שלא ובמקום זה נראה קשת, אבל לא הכוונה שבכול זמן שהוא כועס נראה קשת
אשמח לתגובה