מדוע התירה התורה לגואל הדם להרוג מי שרצח בשוגג ?

[כּוֹתָר]

יש דיון אם גואל הדם חייב להרוג את הרוצח, או שרק מותר לו ואינו חייב.

בשיעור דף היומי, נסוב הדיון מדוע מענישים את הרוצח. מתוך הדברים עלתה קושיא חזקה על ידי אחד הלומדים. מדוע התורה אומרת לגואל הדם להרוג את הרוצח, לכאורה הסיבה שהוא רוצה להרוג היא מפני יצר הנקמה על כך שרצח את קרוב משפחתו, ומדוע אין זה בכלל איסור נקימה ונטירה שאסרה התורה ?
(אגב, החינוך מסביר את טעם איסור נקימה ונטירה, היא שצריך להאמין שה' סיבב את הרציחה והרוצח לא יכול היה לעשות זאת מרצונו)

השאלה היא על טעמא דקרא - מדוע נקמה זו יצאה מכלל הנקמות והותרה, או שזה אפילו מצוה ?

אחד החכמים אמר לי שבספר "לא תקום ולא תטור" של מכון בין אדם לחבירו מצפת, מובאת קושיא זו עם תירוץ.

ואם מצד 'ובערת הרע מקרבך' - הרי זה יכול להתקיים על ידי אחר,
מדוע התירה התורה כאן דווקא למי שמונע מיצר הנקמה ?

ואם נכונים הדברים שצריך להירגע מיצר הנקמה, מדוע לא התירה התורה כל נקמה ?

[כּוֹתָר]

בספר שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן פ, עמד בכך וכתב:

ונראה לומר בטעם המצוה שהוא מגדר ובערת הרע מקרבך, דמשום תיקון העולם שלא ירבו רוצחים בישראל נתנה תורה מצוה לגואל הדם להרוג ורשות ביד כל אדם, שאז לא יסתכן להרוג בערמה. וזה למ"ד מצוה בגואל הדם, ולמ"ד דרק רשות י"ל הטעם דרחמנא אפקריה לדמו דרוצח כיון שעבר עבירה חמורה, ואף שהיה בשוגג, ועיין רש"י סנהדרין נ"ז ע"א בד"ה כיוצא בו גבי שפיכות דמים וכו' דאילו שופך דם בשוגג שפיכות דמים גמור הוא אלא רחמנא חס עליה עיין שם, [וע"ע לעיל בסימן הקודם]. וי"ל שדמו מופקר לגואל הדם כי יחם לבבו דהוא קרוב הראוי ליורשו, וכדברי הרמב"ם פ"א מרוצח ה"ב, וראוי לנקום נקמת קרובו. וכל אדם אין חייבין עליו בדיעבד, כיון דרחמנא אפקריה לדמו והבן.

[כּוֹתָר]

ויש מי שתירץ, שבצערא דגופא מותר לנקום.
במסכת יומא דף כג ע"א שנינו מפורשות: "...לא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב...וצערא דגופא לא".
ובספר "בין אדם לחברו" על לא תקום ולא תטור, האריך הרבה בהיתר של צערא דגופא.
והביא שנחלקו בזה ראשונים ואחרונים, וקשה לפסוק בזה. אבל המיקל יש לו על מי לסמוך ויש דעות שאף מותר לו להכות ולצער לצורך הנקמה, (ודוקא אם נוקם באותה מידה שציערו אותו). עכ"פ ממידת חסידות לכו"ע יש לנהוג כ"נעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים".

ויש מי שתירץ שרצח זה דבר מיוחד.
אי אפשר להשוות רצח לשום דבר אחר.
על כל דבר אפשר לבקש מאדם למחול, אבל לא על החיים עצמם.
לו יצוייר שהמת היה יכול להרוג חזרה את הרוצח, גם היית חושב שיפה ש'יוותר' לו ויסלח על הרצח??? ברור שלמת מותר לנקום את דמו ולהרוג חזרה. לא מתקבל על הדעת שיבקשו ממנו למחול על חייו שלו.
אבל המת - מת. הוא כבר לא יכול להחזיר. ולכן נקמת הדם עוברת לקרוב שלו. לכן זה נקרא גאולת דם. כמו בשדה שהמוכר לא יכול לקנות חזרה והקרוב הוא 'הגואל', ככה ברצח הקרוב הוא אמור לנקום את נקמת המת במקומו.

וכן כתב הרמב"ן עה"ת במצוות לא תקום, שהסביר שלגואל הדם מותר לנקום.