תוספות מגילה ה: ממעטין . רוצה לומר שלא יהו ששים כלל וחמירי מתשעה באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דאם כן היה לו לפרש השיעור מה הוא קורא ממעט:
אמנם בתוספות בפ' החולץ וז"ל: מלישא וליתן מלבנות ולנטוע בפ' בתרא דתענית מוקי בירושלמי ובבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים. וי"א דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה. ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דרבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים עכ"ל.
והקשה הב"ח סתירה בתוספות:
ונראה לכאורה דדברי התוס' סתרי אהדדי.
אכן המעיין בם יראה דלא קשה מידי דבפ"ק דמגילה לענין תענית של גשמים הוא ותנן התם עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ונשואין. ומאחר דלענין אירוסין ונשואין ליכא לפרש אבל ששים קצת דא"כ הו"ל לפרש מהו השיעור ופשיטא דפירושו שאין מארסין וכונסין כלל, ה"נ דכוותיה לענין משא ומתן ובנין ונטיעה נמי אסור לגמרי קאמר, פירוש בשל שמחה לגמרי אסור. וגם המשא והמתן אינו אסור אלא בשל שמחה דומיא דבנין ונטיעה.
אבל בפרק החולץ לענין תשעה באב קאמר ותני התם העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וכיון דלא אסר אלא סעודה עצמה אלמא דצרכי חופה נמי מותר והשתא בע"כ צריך לפרש דריבוי משא ומתן דוקא הוא דקא חסר ולא שני לן בין צרכי חופה לשאר משא ומתן ומעתה נמי צ"ל דכל בנין אסור אפילו אינו של שמחה דומיא דמשא ומתן דאסור בכל ענין.
מגן אברהם ריש סימן תקנא (א) ממעטין בשמחה - פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה.
משנ"ב שם: (א) ממעטין בשמחה – עיין במגן אברהם, דרצונו לומר שאין שמחין בו כלל, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דמגילה:
גם בשער הציון שם סוף סק"א העיר כדברי הב"ח,
"אבל להתוספות דפרק החולץ מ"ג. דחולקים על זה וסבירא להו דאפילו לקנות צרכי חופה דהוא שמחה גם כן שרי מראש חודש אב והלאה, והא דקאמר ממעטין במשא ומתן הוא שימעט ממה שדרכו לנהוג בשאר ימים, אם כן אפשר דהוא הדין לענין מה דקאמר ממעטין בשמחה הוא גם כן כעין זה.
משנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל קצת יש לשמוח ?
-
אורח
Re: משנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל קצת יש לשמוח ?
איך ייתכן ששאר תשעת הימים יהיה חמור בדין זה מתשעה באב שבו עיקר הצער על החורבן?!?!?!כּוֹתָר כתב: ↑ תוספות מגילה ה: ממעטין. רוצה לומר שלא יהו ששים כלל
וחמירי מתשעה באב שמארסין בו אבל אין לפרש ממעטין אבל ששים קצת דאם כן היה לו לפרש השיעור מה הוא קורא ממעט:
אמנם בתוספות בפ' החולץ וז"ל: מלישא וליתן מלבנות ולנטוע בפ' בתרא דתענית מוקי בירושלמי ובבנין ונטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים. וי"א דמשא ומתן נמי איירי בשל שמחה כגון צרכי חופה. ואין נראה דלא אסר אלא סעודה עצמה ונראה דרבוי משא ומתן קא אסר שימעטו יותר מבשאר ימים עכ"ל.
והקשה הב"ח סתירה בתוספות:
ונראה לכאורה דדברי התוס' סתרי אהדדי.
אכן המעיין בם יראה דלא קשה מידי דבפ"ק דמגילה לענין תענית של גשמים הוא ותנן התם עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ונשואין. ומאחר דלענין אירוסין ונשואין ליכא לפרש אבל ששים קצת דא"כ הו"ל לפרש מהו השיעור ופשיטא דפירושו שאין מארסין וכונסין כלל, ה"נ דכוותיה לענין משא ומתן ובנין ונטיעה נמי אסור לגמרי קאמר, פירוש בשל שמחה לגמרי אסור. וגם המשא והמתן אינו אסור אלא בשל שמחה דומיא דבנין ונטיעה.
אבל בפרק החולץ לענין תשעה באב קאמר ותני התם העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וכיון דלא אסר אלא סעודה עצמה אלמא דצרכי חופה נמי מותר והשתא בע"כ צריך לפרש דריבוי משא ומתן דוקא הוא דקא חסר ולא שני לן בין צרכי חופה לשאר משא ומתן ומעתה נמי צ"ל דכל בנין אסור אפילו אינו של שמחה דומיא דמשא ומתן דאסור בכל ענין.
מגן אברהם ריש סימן תקנא (א) ממעטין בשמחה - פירוש שאין שמחין כלל כמו שכתבו התוספות פ"ק דמגילה.
משנ"ב שם: (א) ממעטין בשמחה – עיין במגן אברהם, דרצונו לומר שאין שמחין בו כלל, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דמגילה:
גם בשער הציון שם סוף סק"א העיר כדברי הב"ח,
"אבל להתוספות דפרק החולץ מ"ג. דחולקים על זה וסבירא להו דאפילו לקנות צרכי חופה דהוא שמחה גם כן שרי מראש חודש אב והלאה, והא דקאמר ממעטין במשא ומתן הוא שימעט ממה שדרכו לנהוג בשאר ימים, אם כן אפשר דהוא הדין לענין מה דקאמר ממעטין בשמחה הוא גם כן כעין זה.
-
אורח
Re: משנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל קצת יש לשמוח ?
זה לא מתאים לצער הגדול של גדולי החסידות על חורבן בית המקדש.
Re: משנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל קצת יש לשמוח ?
למותר לציין כי צער ועצבות אינם דבר אחד, ואדרבא.
מלבד זאת - צריך להבין את הווארט, ואחרי שמבינים אותו בטלות השאלות מסוג זה, אין לי כח ודרך להפשיט לך את הווארט כדי שתבין אותו ובעיקר בגלל שאינני יודע עם מי אני מתכתב.
-
משבט הכהונא
- הודעות: 1
- הצטרף: ד' יולי 10, 2024 9:49 pm
Re: משנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל קצת יש לשמוח ?
בפשטות הכוונה לדברים שבלב שא"א לשלול לגמרי
וז"ל הסדר היום
משנכנס אב חמור טפי ממעטין בשמחה נ"ל מלשון ממעטין דאין צריך לומר שלא יעשו דברים של שמחה אלא אפי' השמחה באה מעצמה אין ליקח אותה אלא ממעטין בה ולא יקח אותה בשלמות אפילו מי שאינו מדקדק בשאר הימים שמיז תמוז עד ר"ח אב, משנכנס אב צריך למעט בשמחה ולהרחיק כל דבר המביא לידי שמחה כאכילת בשר ויין, וכו' עכ"ל
וע"ע ביסוד ושורש העבודה (שער ט' פרק י"ב): אמרו רבותינו ז"ל בגמרא הקדושה: משנכנס אב, ממעטין בשמחה. וראוי לאדם מאוד שיתנהג בימים אלו בשתיקה, רק דבור הכרחי, שלא יבוא חס ושלום, לידי שחוק ושמחת הלב. ויפנה לבו רק אל האבלות של חרבן הבית. וראוי לאדם להעמיד עצמו על כל פנים בתשעה ימים שמראש חודש עד אחר התענית מתענוגי אכילה ושתיה בכל מה דאפשר, ולכוון בזה לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש ועל שבר גדול שארע לעם קדוש בימים האלו, ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם. וכבר נהגו רבים וכן שלמים יראי השם, שמראש חודש עד תשעה באב מתענין בכל יום ויום, ואחר התענית אין אוכלין שום תבשיל רק פת חרבה, ואשרי חלקם. וביותר בערב תשעה באב ראוי מאוד לאדם למעט סעודתו בכל מה דאפשר יותר מכל שבעת הימים, שלא יאכל רק תבשיל אחד אף קודם חצות, כי כדאי הוא בית אלקינו יתברך שמו ויתעלה, למעט מתענוג כל דהוא. ודי בהערה זו.
אמנם עיין במשנה ברורה סימן א' על ראוי לכל יראי שמיים וכו' אבל התורה והעבודה יהיה בשמחה עיי"ש
אמנם ע"פ חסידות קבלו הדברים משמעות אחר
וז"ל העבודת ישראל
והנה פרשה הזאת נקראת תמיד בין המצרים שהם נחשבים כ"א יום, כמו שפירש רש"י וכ"א יום וכ"א לילות הם מ"ב, כנגד מ"ב מסעות שצריך לעבור בין המצרים בכמה מסעות לתקן הכל ולעבוד את ה'. הגם שהזמן גרמא להיות עצב ונאנח על חורבן בית ה', עכ"ז יש לחזק את עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפלה בשמחה, בפרט בשעת אמירת שירות ותשבחות. ולהבין זה על פי משל ומליצה, מדרך מלך בשר ודם שיש לו כל מיני טוב ומיני שמחה וגם מנגנים בתוף ומחול וכנור ועוגב, ובודאי כאשר טוב לב המלך והוא שרוי בשמחה אין מן הצורך לו אל המשוררים והמנעימים בקולי קולות כי בלאו הכי יש לו שמחת לב. אכן כאשר לפעמים בא עת עצב ויגון ממקרה אשר הקרהו, אז יקראו הפורטים על נבל לשירם ולזמרם לשמח לבבו ולהצהיל פנים. וכן הנמשל ודוגמא כביכול אל קדושתו ית', שבוודאי משרתיו ברקיע מנעימים לו ומקלסים שמו, רק בזמן שבית המקדש חרב יש עצב בבתי בראי, אז צריכים מי אשר ה' בלבו להתחזק ולכנוס אל בתי גוואי ולהפשיט עצמו מכל מיני עצבות ולשמח כבוד המלך ולומר לפניו אתה מלכנו מעולם וגם עכשיו ותמלוך לעולם ועד והכל כאין נגדך, ועלו מושיעים בהר ציון ויאתיו כל לעבדך ויתנו לך כתר מלוכה:
וכבר הקדים לנו אדומו"ר ז"ל הנ"ל רמז בפסוק איכה א, ג כל רודפיה השיגוה בין המצרים, דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו. וכן הנמשל לדעת כי בזמן הזה כי כצפור נודדת מקנה וגו' משלי כז, ח , לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם עכ"ל:
ועיקר הענין להתחזק ולאמץ את לבבו בעתים הללו לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד ה' חלילה, ואפילו בתשעה באב שהוא חושך למראה עין, הגם שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביום ההוא, מכל מקום יש לשמח לב המלך בשמחה העתידה שבו יולד מנחם ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו והיתה לו המלוכה כימי קדם:
ובספר בית יעקב כתב: ואפשר לכוון בזה דברי חכמינו ז"ל (תענית כ"ט ע"א) משנכנס אדר "מרבין בשמחה, ירצה כי אז הוא ימי רצון, ויש כח ביד האדם ע"י השמחה והאמונה אשר בלבו, ע"י הניסים שנעשו אז, להעלות המצות שנעשו בבחינת אתוון זעירין, לבחינת אתוון רברבין, וזהו "מרבין "בשמחה. משנכנס אב "ממעטין בשמחה, ע"י שיתחזק אז בשמחה, ויאמין באמונה שלימה, כי יפקוד ה' עמו ויגאלם, ויהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, על ידי זה יזכה למעט העבירות מבחינת אתוון רברבין לבחינת אתוון זעירין, וכמו שאמרו ז"ל (מכות כ"ד ע"ב) שר' עקיבא שחק כאשר ראה שועל יוצא מבית קדשי קדשים, ואמר כיון שנתקיים הנבואה שועלים הלכו בה (איכה ה', י"ח), ודאי יקוים כל נחמות שנאמרו על ידי הנביאים במהרה בימינו. ושמעתי בשם צדיק אחד, כמדומה בשם רשכב"ה הה"ק ז"ל מלובלין, משכנס אדר מרבין בשמחה, שיכולת ביד אדם להרבות הקדושה ע"י שמחה, משנכנס אב ממעטין בשמחה ירצה על ידי שמחה אז ממעטין הקליפה והטומאה.
ועיי' שם משמואל ויגש תרע"ג, שכתב ביאור קצת בזה, וזה לשונו: ונראה עפ"י מאמר הרבי מלובלין זצללה"ה משנכנס אב ממעטין בשמחה, היינו ממעטין את כחות החיצונים השולטין אז ע"י השמחה, עכת"ד. כי השמחה ממעטת את כחות החיצונים ששרשם רק עצבות ויללה. וע"כ הש"י סיבב סיבות שתחילת ירידת יעקב למצרים תהי' מתוך שמחה וחדוה ותחילת ירידתו נחשבת משעה שקיבל עליו לירד למצרים, וכתיב רב עוד יוסף בני חי ובתרגום סגי לי חדוה, מה גם תחילת ביאתו בפועל שמה שהיתה בכבוד גדול מאד, ובמדרש תנחומא שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה ברי' בעולם ואלו הן יתרו ויעקב, ומבואר ביותר בספר הישר, ועל גביהם השמחה הגדולה שאין כמוה מראיית פני יוסף, וזה הי' לעזר מעט, ומיעוט תוקף וכח הגלות, עיי"ש.
וז"ל הסדר היום
משנכנס אב חמור טפי ממעטין בשמחה נ"ל מלשון ממעטין דאין צריך לומר שלא יעשו דברים של שמחה אלא אפי' השמחה באה מעצמה אין ליקח אותה אלא ממעטין בה ולא יקח אותה בשלמות אפילו מי שאינו מדקדק בשאר הימים שמיז תמוז עד ר"ח אב, משנכנס אב צריך למעט בשמחה ולהרחיק כל דבר המביא לידי שמחה כאכילת בשר ויין, וכו' עכ"ל
וע"ע ביסוד ושורש העבודה (שער ט' פרק י"ב): אמרו רבותינו ז"ל בגמרא הקדושה: משנכנס אב, ממעטין בשמחה. וראוי לאדם מאוד שיתנהג בימים אלו בשתיקה, רק דבור הכרחי, שלא יבוא חס ושלום, לידי שחוק ושמחת הלב. ויפנה לבו רק אל האבלות של חרבן הבית. וראוי לאדם להעמיד עצמו על כל פנים בתשעה ימים שמראש חודש עד אחר התענית מתענוגי אכילה ושתיה בכל מה דאפשר, ולכוון בזה לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש ועל שבר גדול שארע לעם קדוש בימים האלו, ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם. וכבר נהגו רבים וכן שלמים יראי השם, שמראש חודש עד תשעה באב מתענין בכל יום ויום, ואחר התענית אין אוכלין שום תבשיל רק פת חרבה, ואשרי חלקם. וביותר בערב תשעה באב ראוי מאוד לאדם למעט סעודתו בכל מה דאפשר יותר מכל שבעת הימים, שלא יאכל רק תבשיל אחד אף קודם חצות, כי כדאי הוא בית אלקינו יתברך שמו ויתעלה, למעט מתענוג כל דהוא. ודי בהערה זו.
אמנם עיין במשנה ברורה סימן א' על ראוי לכל יראי שמיים וכו' אבל התורה והעבודה יהיה בשמחה עיי"ש
אמנם ע"פ חסידות קבלו הדברים משמעות אחר
וז"ל העבודת ישראל
והנה פרשה הזאת נקראת תמיד בין המצרים שהם נחשבים כ"א יום, כמו שפירש רש"י וכ"א יום וכ"א לילות הם מ"ב, כנגד מ"ב מסעות שצריך לעבור בין המצרים בכמה מסעות לתקן הכל ולעבוד את ה'. הגם שהזמן גרמא להיות עצב ונאנח על חורבן בית ה', עכ"ז יש לחזק את עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפלה בשמחה, בפרט בשעת אמירת שירות ותשבחות. ולהבין זה על פי משל ומליצה, מדרך מלך בשר ודם שיש לו כל מיני טוב ומיני שמחה וגם מנגנים בתוף ומחול וכנור ועוגב, ובודאי כאשר טוב לב המלך והוא שרוי בשמחה אין מן הצורך לו אל המשוררים והמנעימים בקולי קולות כי בלאו הכי יש לו שמחת לב. אכן כאשר לפעמים בא עת עצב ויגון ממקרה אשר הקרהו, אז יקראו הפורטים על נבל לשירם ולזמרם לשמח לבבו ולהצהיל פנים. וכן הנמשל ודוגמא כביכול אל קדושתו ית', שבוודאי משרתיו ברקיע מנעימים לו ומקלסים שמו, רק בזמן שבית המקדש חרב יש עצב בבתי בראי, אז צריכים מי אשר ה' בלבו להתחזק ולכנוס אל בתי גוואי ולהפשיט עצמו מכל מיני עצבות ולשמח כבוד המלך ולומר לפניו אתה מלכנו מעולם וגם עכשיו ותמלוך לעולם ועד והכל כאין נגדך, ועלו מושיעים בהר ציון ויאתיו כל לעבדך ויתנו לך כתר מלוכה:
וכבר הקדים לנו אדומו"ר ז"ל הנ"ל רמז בפסוק איכה א, ג כל רודפיה השיגוה בין המצרים, דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו. וכן הנמשל לדעת כי בזמן הזה כי כצפור נודדת מקנה וגו' משלי כז, ח , לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם עכ"ל:
ועיקר הענין להתחזק ולאמץ את לבבו בעתים הללו לבלתי יפול ברשת ההתרשלות מעבוד ה' חלילה, ואפילו בתשעה באב שהוא חושך למראה עין, הגם שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביום ההוא, מכל מקום יש לשמח לב המלך בשמחה העתידה שבו יולד מנחם ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו והיתה לו המלוכה כימי קדם:
ובספר בית יעקב כתב: ואפשר לכוון בזה דברי חכמינו ז"ל (תענית כ"ט ע"א) משנכנס אדר "מרבין בשמחה, ירצה כי אז הוא ימי רצון, ויש כח ביד האדם ע"י השמחה והאמונה אשר בלבו, ע"י הניסים שנעשו אז, להעלות המצות שנעשו בבחינת אתוון זעירין, לבחינת אתוון רברבין, וזהו "מרבין "בשמחה. משנכנס אב "ממעטין בשמחה, ע"י שיתחזק אז בשמחה, ויאמין באמונה שלימה, כי יפקוד ה' עמו ויגאלם, ויהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, על ידי זה יזכה למעט העבירות מבחינת אתוון רברבין לבחינת אתוון זעירין, וכמו שאמרו ז"ל (מכות כ"ד ע"ב) שר' עקיבא שחק כאשר ראה שועל יוצא מבית קדשי קדשים, ואמר כיון שנתקיים הנבואה שועלים הלכו בה (איכה ה', י"ח), ודאי יקוים כל נחמות שנאמרו על ידי הנביאים במהרה בימינו. ושמעתי בשם צדיק אחד, כמדומה בשם רשכב"ה הה"ק ז"ל מלובלין, משכנס אדר מרבין בשמחה, שיכולת ביד אדם להרבות הקדושה ע"י שמחה, משנכנס אב ממעטין בשמחה ירצה על ידי שמחה אז ממעטין הקליפה והטומאה.
ועיי' שם משמואל ויגש תרע"ג, שכתב ביאור קצת בזה, וזה לשונו: ונראה עפ"י מאמר הרבי מלובלין זצללה"ה משנכנס אב ממעטין בשמחה, היינו ממעטין את כחות החיצונים השולטין אז ע"י השמחה, עכת"ד. כי השמחה ממעטת את כחות החיצונים ששרשם רק עצבות ויללה. וע"כ הש"י סיבב סיבות שתחילת ירידת יעקב למצרים תהי' מתוך שמחה וחדוה ותחילת ירידתו נחשבת משעה שקיבל עליו לירד למצרים, וכתיב רב עוד יוסף בני חי ובתרגום סגי לי חדוה, מה גם תחילת ביאתו בפועל שמה שהיתה בכבוד גדול מאד, ובמדרש תנחומא שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה ברי' בעולם ואלו הן יתרו ויעקב, ומבואר ביותר בספר הישר, ועל גביהם השמחה הגדולה שאין כמוה מראיית פני יוסף, וזה הי' לעזר מעט, ומיעוט תוקף וכח הגלות, עיי"ש.