נדברו

ראשי תיבות נוספים מהפרשה:
"הברכה והקללה אשר נתתי ל'פניך ו'השבת א'ל ל'בבך"

איכא מאן דאמר כתב: ↑ אתחיל בראשי תיבות המפורסמים ביותר
שהם כנגד תשובה תפילה וצדקה
תשובה = את לבבך ואת לבב

זה גם שייך לפרשת השבוע
ומשכך אוסיף בזה ציטוטים ומקורות:

"את לבבך ואת לבב - ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מר"ח אלול ואילך"
(בעל הטורים)

"עוד יש ימים שנהגו ישראל להתענות בהם כגון עוד מראש חדש אלול עד יום הכפורים שהם ימים שאומרים בהם סליחות ותחנונים, וסמכו על זה... ומל ה' אלהיך 'את 'לבבך 'ואת 'לבב ראשי תיבות אלול, שחודש זה מוכן למילת הלב, דהיינו תשובה"
(ראשית חכמה)

"איתא בבעל הטורים הקדוש את לבבך ואת לבב ראשי תיבות אלול:
הנה להבין כוונתו, יש לפרש בהקדם לבאר התרגום ויעדי ה' אלהיך ית טפשות לבך. פירוש, דהנה איתא בירושלמי (עי' תרומות ח ד) דההוא אמורא דאירכס ליה כיס מלא מעות, ובעו מיניה מילתא ולא הוי בידיה, ושאלו לו על מה זה, וכי בשביל אבידתך חסירה לך הידיעה, והשיב, דעתאי בלבאי תליא ולבא בכיסא תליא, עד כאן לשונו:
יש לפרש על דרך זה, דהנה איתא בספר הישר לרבנו תם (שער ו מדה יד) שמדת הקמצנות וכילות היא מדה גרועה יותר מכל עבירות שבעולם, וכל אחד כפי מדריגתו נבחן בזה בכור הבחינה והנסיון. והעיקר הוא לוותר למצוות ומעשים טובים, כגון צדקה ולולב וסוכה וכדומה, ואף שעל עצמו הוא מצמצם:
והנה מי שזוכה לנצח מדת הקמיטות והקמצנות בתכלית השלימות, אזי באמת אף שיארע לו מקרה ח"ו ויפסיד כמה אלפים ורבבות, אף על פי כן חיזוק הבטחון ומדת הוותרנות שבעצמותו יחייבוהו שלא יאבד את הלב והדעת התלוי בלבו:
והנה ההוא אמורא השיב ואמר, זה אני קובל על עצמי, על שלא זכיתי עדיין לנצח מדת הקמיטות לגמרי עד שלא אחוש להפסד ממוני, ודין הוא הגרם לאבד שכלי, כי דעתאי בלבאי תליא. ומה שאמר ולבא בכיסא תליא, הוא על דרך המליצה, על דרך שאנו קורין 'כיס הלב' בבהמה (עי' טור ושו"ע יורה דעה סי' מ):
היוצא לנו מזה, כי כפי ערך הוותרנות בצדקה ומעשים טובים, ככה ממש תתיישב הדעת בכל הדברים שבעולם, כי הדעת תלוי בלב:
וזו היא כוונת התרגום ויעדי ה' אלהיך ית טפשות לבך, רמז גדול רמז לנו, שהדעת תלוי בלבא. וזו היא כוונת בעל הטורים הקדוש את לבבך ואת לבב הראשי תיבות הוא אלול, פירוש שבאלול יש להרבות בצדקה מאוד בכדי להסיר טפשות הלב ולבא לדעת שלימה:
והנה 'זרעך' הוא כפשוטו. וגם הכוונה על המקורבים של הצדיקים הנקראים זרעם כנודע (עי' ספרי ואתחנן ו ז). וגם הכוונה על מצוות ומעשים טובים שהאדם עושה, על דרך אמרם ז"ל (פסיקתא זוטרתי ריש פ' נח) תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, שצריכים להיות כתיקונם ובדעת שלימה כנודע וד"ל"
(אהבת שלום)

"כי השי"ת מטיב להאבות בזכות בניהם, וכמו"ש בקדוש כ"ק אחי אדמו"ר זצללה"ה על מה שאיתא בסה"ק ר"ת את לבבך ואת לבב זרעך היא אלול לפעמים השי"ת מסייע לאדם מלמעלה לתשובה אף שאינו ראוי לזה רק בזכות וכבוד בניו שהמה הגונים ואין כבודם בהתנהגות אביהם"
(תפארת שמואל)

פרשת וזאת הברכה:
ו'ליעקב ל'אמר ל'זרעך א'תננה

במזמור לדוד ה' אורי
"ו'ענני ל'ך א'מר ל'בי"

בויברך דוד
"ל'תת ל'זרעו ו'תקם א'ת"

בנוסח אהבת עולם
"ל'בבינו ל'אהבה ו'ליראה א'ת"

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִֹיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: הִנֵּה לָ'כֶם לְ'צִיצִת וּ'רְאִיתֶם אֹ'תוֹ רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וּבָא הָרֶמֶז בְּכָאן דִּבֶאֱלוּל צָרִיךְ הָאָדָם בְּיוֹתֵר לְטַהֵר לִבּוֹ וְעֵינָיו שֶׁהֵם תְּרֵי סַרְסוּרֵי דַעֲבֵרָה דְּאַף עַל גַּב דְּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה לֹא הָיָה נִזְהָר בִּשְׁמִירָתָם. עַכְשָׁו בֶּאֱלוּל צָרִיךְ לְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם בָּהֶם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְיִזָּהֵר בִּשְׁמִירָתָם מִכָּאן וּלְהַבָּא. וְהִנֵּה אֱלוּל בְּמִלּוּי אָלֶ"ף לָמֶ"ד וָי"ו לָמֶ"ד עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא לְבַבְכֶם עֵינֵיכֶם, לִרְמֹז לִבְנֵי הָאָדָם דְּעִקַּר תְּשׁוּבַתְכֶם בֶּאֱלוּל הוּא שֶׁתִּשְׁמְרוּ לְבַבְכֶם וְעֵינֵיכֶם.
(שערי ארכה אות ו)

א'ור ל'צדיק ו'לישרי ל'ב

"ו'הוא ל'א א'ויב ל'ו ולא מבקש רעתו"
אלול אינו אויב, ולא מחפש לעשות רע.
אלול הוא זמן של רחמים וסליחות.