שמחת החג

[איכא מאן דאמר]

סוכות הוא זמן שמחתינו כנודע
המגיד מטשרנוביל זיע"א כותב שבסוכות מזמינים שמחה לכל השנה
"זמן שמחתינו" מלשון "זימן שחורים ומצא לבנים"

[מאיר]

דאף אם זימן שחורים ומצא לבנים [שאסורים לו] מ"מ לא יפגע בשמחת היו"ט.

[אורח]

שכוייח, וכן הביא הרב גלזר בדרשתו הנפלאה.
מעניין לחשוב על פי מהלך זה מה ההקבלה הראויה ל"זמן חירותינו?"
האם מזמנים את החירות?
ווארט יפה בכל מקרה.
בשואות טובות

[כּוֹתָר]

בכל 'שלוש רגלים' בפסח, בשבועות ובסוכות, יש מצווה של שמחה, כמבואר בגמרא פסחים (קט.) שחייב אדם לשמוח ולשמח את בניו ובני ביתו ברגל. כמו שכתוב (דברים טז, פסוקים יד טו): 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וגו', וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ'.
ונפסק להלכה בשולחן ערוך (סימן תקכ"ט ס"ב), וברמב"ם (פ"ו מהלכות יום טוב הלכות יז -יח): 'חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו'. ואף מבואר שם - 'כיצד משמחן' ? 'הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו'. והאנשים יוצאין ידי חובת שמחה ביין (שם בביאור הלכה ד"ה כיצד).
רואים שזה התפקיד של האב ראש המשפחה, להתכונן לשמחת הרגל, ולחשוב מה לעשות כדי שכל המשפחה תשמח. לעצמו הוא מכין יין. לאשה הוא קונה מתנה, וכן לתכנן איך לשמח את הבנים ואת הבנות, כל אחד במה שראוי לו.

[כּוֹתָר]

יש שמועה בשם הגאון מוילנא זצ"ל, שהמצוה הכי קשה מכל המצוות זה מצוות השמחה בחג. שמועה זו לא כתובה בספרי הגר"א ותלמידיו, אך חוזרים כך בשמו.

[כּוֹתָר]

השמחה בחג הסוכות היא שמחה מיוחדת יותר מכל הרגלים, שרק הוא נקרא 'זמן שמחתנו'. דהיינו שלכל חג משלש הרגלים יש את סגולתו המיוחדת המאירה ליהודי לכל השנה, כפי שאנו אומרים בתפילה, חג הפסח - הוא 'זמן חרותנו', שבועות - הוא 'זמן מתן תורתנו. וההארה המיוחדת של חג הסוכות שמאירה לכל השנה היא - 'זמן שמחתנו'.
וכן מבואר ברמב"ם (הלכות לולב פרק ח) על זמן בית המקדש, שהשמחה בחג הסוכות היתה יותר גדולה מכל חג, שכך כתב: "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתירה, שנאמר (ויקרא כג, מ) ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים".
זאת אומרת שבסוכות יש שמחה יתירה יותר מפסח ושבועות.

[זאטוט אחד]

יש שמועה בשם הגאון מוילנא זצ"ל, שהמצוה הכי קשה מכל המצוות זה מצוות השמחה בחג. שמועה זו לא כתובה בספרי הגר"א ותלמידיו, אך חוזרים כך בשמו.

וכבר כתבתי בעניותי, דזה אינו נכון כלל, ולא אמרוה תלמידי הגר"א משמו. ותחילת השמועה בשם הגר"א הוא מא' מהאדמו"רים המאוחרים בזמנם!!! וכמובן שאין זה מקור כלל לשמועות בשם הגר"א (שהרי אין לו מסורת רציפה, רק אומר מה ששמע שמועה בעלמא).
במעשה רב מתואר גודל הפלגת השמחה, וענין זכר לשמחת בית השואבה שהיה נוהג לעשות בסוכות, ושיא השמחה דווקא בשמיני עצרת, וכמובא שם שהוא ע"פ הסוד, וכידוע לי"ח.

[זאטוט אחד]

שכוייח, וכן הביא הרב גלזר בדרשתו הנפלאה.
מעניין לחשוב על פי מהלך זה מה ההקבלה הראויה ל"זמן חירותינו?"
האם מזמנים את החירות?
ווארט יפה בכל מקרה.
בשואות טובות

למה לא?
אכן אנחנו רוצים להיות בני חורין, ומקבלים כח לזה בחג הפסח. והספה"ק מלאים מהענין שענין יצי"מ ויציאה ממ"ט שערי טומאה חוזרים וניעורים ע"י חג הפסח. וזהו החירות כמובן ופשוט.

[לדוגמא בעלמא אציין לדבריו הנודעים של מהר"א אזולאי בחסד לאברהם בענין, וכ"ה ברמח"ל, וכ"ש בכל ספרי החסידות המיוסדים על כך]