משמשי מצטער

[יהושע]

במשנה ברורה פסק שמשמשי חולה פטורים מן הסוכה ומשמשי מצטער חייבים, אבל אם משמש בשכר פטורים כמו שומרי גנות ופרדסים, ולכאורה מה הסברא בזה, הרי הטעם הוא משום כעין תדורו אם כן מה לי עובד בשכר מה לי עובד כמתנדב? אטו מי ששומר כל השנה בהתנדבות יהיה חייב בסוכה ויהיה חייב להפקיר את המקום ששומר לגנבים? ועוד מאי שנא משמשי חולה שלא מחלקים בין בשכר לבחינם

[איינער מענטש]

במשנה ברורה פסק שמשמשי חולה פטורים מן הסוכה ומשמשי מצטער חייבים, אבל אם משמש בשכר פטורים כמו שומרי גנות ופרדסים, ולכאורה מה הסברא בזה, הרי הטעם הוא משום כעין תדורו אם כן מה לי עובד בשכר מה לי עובד כמתנדב? אטו מי ששומר כל השנה בהתנדבות יהיה חייב בסוכה ויהיה חייב להפקיר את המקום ששומר לגנבים? ועוד מאי שנא משמשי חולה שלא מחלקים בין בשכר לבחינם

אולי החילוק הוא בין שומר קבוע לארעי אלא שבד"כ הקבוע מקבל שכר ומי שארעי עובד בהתנדבות.

[כּוֹתָר]

מי ששומר בשכר הוא מחוייב להישאר שם, אבל מי שעובד בחינם שיודיע לבעל השדה שהוא הולך לקיים מצוותו ולאכול בסוכה.

[יהושע]

מי ששומר בשכר הוא מחוייב להישאר שם, אבל מי שעובד בחינם שיודיע לבעל השדה שהוא הולך לקיים מצוותו ולאכול בסוכה.

א. פועל יכול לחזור באמצע היום
ב. הפטור הוא לא משום שחיובו לבעל הבית, רק משום תשבו כעין תדורו.

[כּוֹתָר]

מי ששומר בשכר הוא מחוייב להישאר שם, אבל מי שעובד בחינם שיודיע לבעל השדה שהוא הולך לקיים מצוותו ולאכול בסוכה.

א. פועל יכול לחזור באמצע היום
ב. הפטור הוא לא משום שחיובו לבעל הבית, רק משום תשבו כעין תדורו.

א. הוא צריך כסף לפרנסתו, כמו יוצא לדרך שפטור.
ב. נכון. אבל בשביל סיבה מועטה, שרוצה לעשות חסד עם חבירו, זה עדיין לא סיבה מספקת להכניס את עצמו למצב של פטור.

[יהושע]

מי ששומר בשכר הוא מחוייב להישאר שם, אבל מי שעובד בחינם שיודיע לבעל השדה שהוא הולך לקיים מצוותו ולאכול בסוכה.

א. פועל יכול לחזור באמצע היום
ב. הפטור הוא לא משום שחיובו לבעל הבית, רק משום תשבו כעין תדורו.

א. הוא צריך כסף לפרנסתו, כמו יוצא לדרך שפטור.
ב. נכון. אבל בשביל סיבה מועטה, שרוצה לעשות חסד עם חבירו, זה עדיין לא סיבה מספקת להכניס את עצמו למצב של פטור.

כמו בהולכי דרכים שההסבר היא שגם כל השנה לא נמנע מלצאת לדרך, גם פה נגיד שגם כל השנה לא נמנע מלעשות חסד עם חברו.

ומה יהיה הדין במשמש אדום גדול בחינם?

[כּוֹתָר]

הסברא של מצטער
מצד אחד מובא בגמרא (סוכה יא, ב) שמצוות הישיבה בסוכה היא זכר לענני הכבוד, והיא לנו לכבוד ולתפארת. אבל מצד שני מצאנו בחז"ל (פסיקתא דרב כהנא - נספחים ב) שאמרו, שהסוכה היא במקום גלות. שבראש השנה ויום הכיפורים ישב הקב"ה על כסא דין ודן את כל באי העולם על כל מעשיהם, אם לשבט ואם לחסד, ושמא התחייבו בני ישראל בגלות לכפר על עוונותיהם, על כן 'הן עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל'.
ולכאורה ב' הטעמים הללו סותרים זה את זה ממש מן הקצה אל הקצה, כי לפי הטעם של זכר לענני הכבוד, הרי שהסוכה נועדה להתענג שם באהבים ולשמוח בו בשמחה ותענוגים. אולם לפי הטעם שהסוכה הוא במקום גלות, אין כאן כל מקום לשמחה, אדרבה, צריך לשבת שם בצער וברוח נכאה.
וביותר קשה לפי הטעם האחרון, מדוע אמרו חז"ל (סוכה כו, א) שהמצטער פטור מן הסוכה, הלא כל מה שפטרו חכמים הוא רק מחמת שסברו כי ישיבת סוכה צריכה להיות שלא בצער, וכאשר בא לכלל צער הפסיד את המצוה (לשיטת הרמב"ן על התורה - אמור כג, מב). אולם לפי הטעם שהסוכה הוא במקום גלות, מדוע זה ייפטר המצטער מן הסוכה, אדרבה, על ידי שמצטער בסוכה הוא יוצא ידי חובת גלות בהידור רב.