הערות בסימן תרל

[יהושע]

א. בשער הציון ס״ק הקשה על הלבוש שכתב שהצורה הפתח בדופן שלישי צריך להגיע עד סוף הדופן שכנגדו, שהרי צורת הפתח הוא דופן גמור אף לעניין שבת, א״כ כמו שבדופן גמור לא צריך יותר משבעה טפחים, כך בצורת הפתח למה שנצטרך יותר משבעה טפחים.

וקשה לי הרי גם בסוכה כמבוי כתב הרמא שסגי בשבעה טפחים ואעפ״כ צריך צורת הפתח עד סוף הדופן כשיש רק ד טפחים עם לבוד.

ב. במה שכתב הרמא שאם יש שבעה טפחים שלמים בסוכה כמבוי, לא צריך צורת הפתח, כתב המשנה ברורה שדוקא כשיש פחות מעשר אמות, מניין לו זאת , ואיך לא מצינו בראשונים מי שיחלק בזה.

ג. למה כתב המשנה ברורה את זה רק לשיטה שצריך צורת הפתח בד עם לבוד, ולא כתב זאת מיד למ״ד שלא צריך צורת הפתח כלל.

המג״א והגר״א דעתם שאין אומרים לבוד בשתיים כהלכתם ושלישית טפח, ומקורם מהר״ן וההגהות מיימוני, רק לדעת הר״ן מספיק ד טפחים שלמות, ולדעת הגהות מיימוני צריך ז שלמים, ויש אחרונים שחולקים על המג״א, האם דעתם לחלוק על הר״ן וההגהות מיימוני, או שיש להם פשט אחר בדבריהם?

ד. במשנה ברורה כתב שלדעת המג״א לא אומרים לבוד בשתיים כהלכתם ושלישית טפח, ולכאורה לדעת הר״ן שמביא המג״א בס״ק א כן אומרים לבוד אם יש ד טפחים, רק לדעת ההגהות מיימוני לא.

[כּוֹתָר]

הנה יש שני דברים הפוכים בסוכה.
מצד אחד הסוכה היא דירת עראי, ואפשר לעשותה עם כל הקולות שיש, משני דפנות ושלישית אפילו טפח, ודין 'לבוד' וכדומה.
ומצד שני יש להדר בסוכה, לקחת את דירת העראי הזאת ולהפוך אותה לדירתו הקבועה. וצריך לעשותה 'דירה נאה' לכל שבעת ימי החג, לקשט אותה בפרחים יפים, עד שיהא עיקר מגוריו בסוכה. כמבואר במשנה (סוכה כח:): כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. ומבארת הברייתא (שם): כיצד עושה את סוכתו קבע ? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה. וקובע את רוב דירתו בסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה. ונפסק כן להלכה בשולחן ערוך בסימן תרלט סעיף א.