לרקוד עם הס"ת או מול הס"ת
לרקוד עם הס"ת או מול הס"ת
בהקפות מקובל לרקוד עם הס"ת. מאידך במעשה רב מובא שהגר"א היה רוקד מול הס"ת.
ובאמת כשחושבים ע"ז נראה שלרקוד מול הס"ת זהו כבוד הס"ת, ולרקוד עם הס"ת זהו כבוד המחזיק את הס"ת...
האם ידוע איך התפשט הריקוד עם הס"ת בידים?
ובאמת כשחושבים ע"ז נראה שלרקוד מול הס"ת זהו כבוד הס"ת, ולרקוד עם הס"ת זהו כבוד המחזיק את הס"ת...
האם ידוע איך התפשט הריקוד עם הס"ת בידים?
Re: לרקוד עם הס"ת או מול הס"ת
ראיתי בהמודיע של ערב שמח"ת
שגם בקרעטשניף, מניחים את ספרי התורה על הבימה ורוקדים לפניהם.
שגם בקרעטשניף, מניחים את ספרי התורה על הבימה ורוקדים לפניהם.
Re: לרקוד עם הס"ת או מול הס"ת
לשון המעשה רב
@דוד ריזל זה מנהג קרעטשניף בלבד או כל בית נדבורנה?
משמע שהס"ת לא הונח על הבימה אלא מישהו החזיקו ורקד עמו והגר"א הלך לפניו.והוא ז"ל היה הולך לפני הס"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס"ת
@דוד ריזל זה מנהג קרעטשניף בלבד או כל בית נדבורנה?
Re: לרקוד עם הס"ת או מול הס"ת
שם היה כתוב על רבי דוד משה ומנהג בית קרעטשניף, אולי @אוהד זוטשקא אמסנא
יחכים אותנו במנהג נדבורנא, אבל לא הצלחתי לתייג אותו.
אני רואה הודעות שכתבו שכבר הלך לאן שהוא.
Re: לרקוד עם הס"ת או מול הס"ת
באמת נראה שהגאון רקד לפני משהו שהחזיק ס"ת
כיון שהוא לא לקח לעצמו להחזיק כל הזמן את הס"ת או כי לא היה לו כוח או כי רצה לכבד אחרים או כי לפני הס"ת הוא רקד יותר טוב
אבל להניח את הס"ת על הבימה לא נראה לכאורה כ"כ מתאים שכאילו אין מי שיחזיק
כיון שהוא לא לקח לעצמו להחזיק כל הזמן את הס"ת או כי לא היה לו כוח או כי רצה לכבד אחרים או כי לפני הס"ת הוא רקד יותר טוב
אבל להניח את הס"ת על הבימה לא נראה לכאורה כ"כ מתאים שכאילו אין מי שיחזיק
Re: לרקוד עם הס"ת או מול הס"ת
מקורות להקפות לכבוד הס"ת:
מובא ב'שער הכוונות' (דרושי חג הסוכות הקדמה), "מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם התיבה בשחר ובמנחה ובערבית דבמוצאי יום טוב, מנהג אמיתי הוא. וכבר נכתב בספר הזוהר (פרשת פנחס דף רנו, בר"מ) וזה לשונו, 'ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקראת שמחת תורה, ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה כו''. וראיתי למורי ז"ל (האר"י הק') נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יו"ט אחר תפלת ערבית, והיה מקפיד מאד לעשות אז ז' הקפות שלימות", עד כאן לשונו.
גם בספר 'מעשה רב' כתב על הגאון הקדוש מוילנא זי"ע, כי "היה מקיף לפני ספר התורה בשמחה רבה, ומספק ומרקד, מפזז ומכרכר בכל עוז, עד שהיו פניו בוערות כלפיד אש".
נוראות הפליגו הצדיקים במעלת היום ובעבודת ההקפות, וכמובא בספר 'אמרי פנחס' (שער ד - שבת ומועדים – רי) שהיה הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע לובש את הקאפיטא הלבן עם החגורה והמצנפת הלבנה אל ההקפות כמו שהיה לובש ביום הכפורים ובליל פסח.
ואמר: "כי ביום הכיפורים אנחנו מתאמצים להתעלות ולהשתוות להמלאכים שנוכל לעמוד עמהם מעורבב ביחד ועל כן אנו לובשים לבנים כמו המלאכים, ובעת ההקפות בא השי"ת וכל פמליא דיליה לעולם הזה לשמוע ההקפות עם הזמירות והריקודין של ישראל כמו שבאים בליל פסח לעולם הזה לשמוע ההגדה כדאיתא בזוה"ק. ועל כן אנו לובשים לבנים בליל פסח להשתוות אל המלאכים שבאים בבתינו, וכן גם בעת ההקפות שייך טעם זה".
מובא ב'שער הכוונות' (דרושי חג הסוכות הקדמה), "מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם התיבה בשחר ובמנחה ובערבית דבמוצאי יום טוב, מנהג אמיתי הוא. וכבר נכתב בספר הזוהר (פרשת פנחס דף רנו, בר"מ) וזה לשונו, 'ונוהגין ישראל למעבד עמה חדוה ואתקראת שמחת תורה, ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה כו''. וראיתי למורי ז"ל (האר"י הק') נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יו"ט אחר תפלת ערבית, והיה מקפיד מאד לעשות אז ז' הקפות שלימות", עד כאן לשונו.
גם בספר 'מעשה רב' כתב על הגאון הקדוש מוילנא זי"ע, כי "היה מקיף לפני ספר התורה בשמחה רבה, ומספק ומרקד, מפזז ומכרכר בכל עוז, עד שהיו פניו בוערות כלפיד אש".
נוראות הפליגו הצדיקים במעלת היום ובעבודת ההקפות, וכמובא בספר 'אמרי פנחס' (שער ד - שבת ומועדים – רי) שהיה הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע לובש את הקאפיטא הלבן עם החגורה והמצנפת הלבנה אל ההקפות כמו שהיה לובש ביום הכפורים ובליל פסח.
ואמר: "כי ביום הכיפורים אנחנו מתאמצים להתעלות ולהשתוות להמלאכים שנוכל לעמוד עמהם מעורבב ביחד ועל כן אנו לובשים לבנים כמו המלאכים, ובעת ההקפות בא השי"ת וכל פמליא דיליה לעולם הזה לשמוע ההקפות עם הזמירות והריקודין של ישראל כמו שבאים בליל פסח לעולם הזה לשמוע ההגדה כדאיתא בזוה"ק. ועל כן אנו לובשים לבנים בליל פסח להשתוות אל המלאכים שבאים בבתינו, וכן גם בעת ההקפות שייך טעם זה".