כיצד מקיימים "פנים חדשות" בלי פקפוק?

[ענף עץ אבות]

יעויין בגמ' כתובות [ז' ע"ב] בהלכות ז' ברכות שיש קפידא שיהיו "פנים חדשות" בכדי שיוכלו לברך כל שבעה.
ומבואר בתוס' [שם ד"ה והוא] ובעוד ראשונים שיסוד הדבר דבכדי לברך צריך תוספת של שמחה. וע"ע בשבט הלוי [ח"ח סימן רפ].
והדבר תמוה, שכידוע הנוהג הוא להזמין מ"כל דכפין" וכל אורח יקובל בברכה, העיקר שעל ידו "יותר" לברך ז' ברכות.
ולא מקפידים כ"כ לדקדק אחר אורחים שמוסיפים בשמחת החתן והכלה. וצ"ע על מה סמכו לברך בכי האי גוונא?
[לולי דמסתיפנא... הייתי מוסיף שלכאורה היה נכון לבטל מטעם זה את כל הז' ברכות בימים שאחר החתונה,
וכפי שנהגו לא לברך שהחיינו בראיית פני חבירו למרות שנפסק בהלכה [או"ח רכה, א] לברך, ואחד הטעמים
שנמנעו כולם מלברך, מפני שרבו החנפים, ומוטב לבטל הברכה ושלא יעברו בברכות לבטלה. [עי' חסד לאלפים]
וא"כ ה"ה לכאו' גם בזה, מאחר שכאמור, רבים לא מקפידים על איכותם של ה"פנים חדשות", היה מקום לבטלו].

[אורח]

אולי זה הטעם של המהרי"ל שלא בירך שבע ברכות רק בשבת ויום טוב.

[כּוֹתָר]

פנים חדשות אפילו של אדם שאינו מוכר - מוסיף שמחה, תשאל כל אחד שהיה בבידוד אם לא היה מסכים להיפגש עם כל מי שיהיה.
למי שיש הרבה אופציות, הוא כבר מתחיל לברור אותו אני מעדיף ואותו לא כ"כ, אבל עצם הבאת פנים חדשות מוסיפה שמחה.

בריית פני חברו זה הלכה מיוחדת שכדי לברך שהחיינו צריך - חבר.

[ענף עץ אבות]

אתה אומר כאן יסוד נפלא ויקר, האדם ביסודו הוא איש חברתי, הוא מעוניין בחברת הבריות ולא חשוב במי!!!
כל הסכסוכים/מריבות/מחלוקות/שנאות/קטטות - וכל המירין בישין שנעשים תחת השמש בעניני בין אדם לחבירו
הרי הוא מפרי השפע הגדול שהשפיע הקב"ה עלינו. בעולם מלא ומגוון בשלל ומבחר רב של סוגי בני אדם. והוא ממש בבחינת וישמן ישורון ויבעט.
אבל אילו היינו נותנים בדעתנו את הדבר הזה, עד כמה אנו זקוקים לחברה, הרי שהיינו מעריכים ומייקרים יותר אפילו את הפשוטים והמסכנים.
והאמת שהינך מעורר בקרבי מחשבה נוספת לגבי דברי חז"ל בברכות [ו' ע"ב] שאמרו על מי שיש לו יר"ש:

כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה

וכיו"ב בברכות [נ"ח ע"א]

בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני.

ותמיד היה נדמה לי שיש כאן ענין של גאווה [אולי גאווה טובה וראויה, שמכיר במעמדו הנכבד, ומוסיף לגדול ביראת שמים].
אך לאור האמור, יתכן אולי להוסיף, שאותם תנאים באו במילים אלו לשדר בנוסף מובן של "הכרת הטוב" כלפי כל הבריות כולם!!!
שמבחינתם כל הבריאה והיקום בלי כל יוצא מן הכלל, כולם באים לשמשני!!! גם אותו אדם זר ומנוכר, גם הוא שייך לחברה ובכוחו לסייע לי.
אולי לא באופן ישיר ומעשי, מכיון שיש לי חברה יותר קרובה ומקושרת עמי, אבל הרי יש גם בכח האחרים לסייע לי וכולם מטיבים עמדי!!!

[ענף עץ אבות]

אמנם עדיין יש להעיר, שאינו מתיישב כ"כ בדברי התוס' [כתובות ז' ע"ב ד"ה והוא] וז"ל

אור"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר

זאת אומרת, שלא כל אדם נכנס בקטגוריה הזו של "פנים חדשות", אלא רק "בבני אדם" המסויימים, שמרבים בשבילם השמחה יותר.
ובאמת שהדבר מוכח מעצם ההלכה של "פנים חדשות" דמה צריכים לעוד "פנים חדשות", וכי "הפנים הישנות" אינם חברת בני אדם?
והרי בידם להשפיע בשמחה גם בהשתתפותם החוזרת [ובדרך כלל, "הישנים" שהם הקרובים ביותר, באמת משמחים יותר מאשר "הפנים חדשות"...]
ובהכרח ש"פנים חדשות" צריכים להיות בני אדם עם מעמד הקרוב יותר לשמח, ולא כל דכפין ומסכן, וצ"ע.
[למרות שאני מסכים לגמרי עם היסוד שאמרת ולענ"ד הוא אמת לאמיתו, שכל אדם בעולם הוא יקר שביקרים].

[שניאור]

סיפר לי מישהו שנסע פעם בטיסה מארה"ב להונג קונג, והטיסה היא ארוכה מאוד וכל המטוס מלא בגויי הארצות, ואחרי שעתיים ישיבה במקום מרוב שעמום הוא התחיל להסתובב במטוס, ואז הוא ראה מרחוק מישהו אוחז עיתון עם אותיות עבריות, מיד הוא רץ אליו והתחיל לדבר איתו, התברר שההוא הוא אמריקאי מסאטמאר שלא יודע מילה אחת בעברית והוא אחז עיתון אמריקאי באידיש, והשני הוא ישראלי ליטאי שלא יודע מילה אחת אידיש, אבל הוא אמר שהם קיבלו קשר כ"כ טוב במטוס שעד היום [וכבר עברו כמה שנים מאז] הם עדיין בקשר טלפוני וכו'.
זה מה שקורה כשאין לאדם חברה.

[הצב''י]

באופן כללי, כשדנים בנושאים מעין אלו צריך זהירות...

בכדי להפוך את מנהג ה'פנים חדשות' הנפוץ בישראל [שמביאים מישהו שלא השתתף בחתונה, גם אם הוא לא ממש אדם חשוב] למנהג בעייתי עד כדי שבע ברכות לבטלה, צריך הרבה עוצמה...


ולעצם העניין, ראיתי רבים וטובים שקוראים לשבע ברכות, רב נכבד או אדמו"ר חשוב, שלכבודם ודאי ראוי להרבות בסעודה ובשמחה, ובכך יוצאים ידי חובת 'פנים חדשות'.

[ענף עץ אבות]

פשוט לגמרי שצריך זהירות,
אבל אני לא חושד שאף אחד יתחיל בגללי לשנות ממנהגו...
ואדרבה, האשכול נועד לשפוך הארה, להבין ולהחכים מה פשר מנהג העולם בנושא.
אמנם אתה צודק שיש שזוכים לקרבה למשפחת אדמורי"ם או רבנים ויכולים להזמין בכל יום רב אחר,
אבל בתוך עמי אנכי יושבת, וקשה עד בלתי אפשרי לארגן דבר כזה בכל מהלך הז' ברכות.