מה באמת חידש הבעל שם טוב?
-
די גלאק
- הודעות: 1
- הצטרף: ב' ספטמבר 30, 2024 8:00 am
- דוא"ל: shulemglu@gmail.com
Re: מה באמת חידש הבעל שם טוב?
אתה מניח הנחה, ועל סמך כן מקשה קושיא חזקה מאד.
מנין לך שהבעש"ט חידש משהו?
הנוסח של גדולי המשפיעים ומעתיקי השמועה הוא,
שהבעש"ט לא חידש מאומה,
אלא הכניס חיות והאיר באור יקרות את המצוות וכל אותם יסודות ושרשים שהיו מאז ומעולם.
ניתן להרחיב יותר בזה, אולי בהזדמנות שהזמן יאפשר.
מנין לך שהבעש"ט חידש משהו?
הנוסח של גדולי המשפיעים ומעתיקי השמועה הוא,
שהבעש"ט לא חידש מאומה,
אלא הכניס חיות והאיר באור יקרות את המצוות וכל אותם יסודות ושרשים שהיו מאז ומעולם.
ניתן להרחיב יותר בזה, אולי בהזדמנות שהזמן יאפשר.
Re: מה באמת חידש הבעל שם טוב?
כתוב "וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (ש"ב יד,יד). כל הנהגת הבורא עם יהודי מיועדת להשיב נדחים, ומקובל שהבעל שם טוב ירד לעולם כדי לקיים ענין זה דבל ידח ממנו נדח. ולא רק שלא יהיה נדח, אלא להביאו אל שלמות הטובה והמעלה המיועדת לו.
יש מאמר מרבי נח מלכוביטש: שהתכלית הרצויה - אותה חידד והדגיש הבעל שם טוב – היא, להיות בשפלות אמתית ושמחה אמתית. היפוכם של מדות אלו הם: מרה שחורה, עצבות, והוללות.
שמחה שאינה אמיתית, שמחה של הוללות, לא רק שאינה רצויה, אלא היא מסוכנת, היא מין בריחה של האדם מן העולם האמיתי, לעולם מדומה של תענוג ושמחה מדומים. ורואים ברמב"ם שהיא הקצה הבלתי רצוי של השמחה.
רבי נח מלכוביטש מחדש, שכך גם 'מרה שחורה ועצבות' עומדות בקצה הבלתי רצוי של ה'מרירות' והשפלות האמיתית.
הבעל שם טוב שלח פעם את תלמידו המגיד ממעזריטש למקום מסוים ביער, כדי להבין את מאמר הזוהר – 'רזא דגלגוליא', שיש סוד של 'גלגולים', שאדם מתגלגל שוב בעולם כדי לתקן את מה שהחסיר וקלקל בגלגול הקודם.
כשהמגיד הגיע ליער, הוא ראה מחזה תמוה ביותר. אך הבעל שם טוב הזהירו שלא יתערב.
היה זה מקום מנוחה בלב היער בין העצים, הוא עצמו הסתתר מאחרי עצים שלא יראוהו. ואז ראה עשיר שנעצר למנוחה הוא הניח את הארנק שלו לידו, בעת שהוא התארגן ללכת הוא שכח שם את הארנק, ומצאו עשיר אחר ולקח אותו.
לאחר מכן הגיע עני ושכב שם, ורק אז גילה המאבד שהוא שכח את הארנק הוא חזר במהירות למקום, והוא מגלה איש עני שוכב שם. הוא היה בטוח שהעני לקח את הארנק שלו. והוא תבע ממנו את הארנק. העני אמר את האמת שהוא לא ראה שום ארנק, אך העשיר לא האמין לו והכהו מכות נמרצות. זה לא עזר לעשיר כלום, לעני לא היה מה לתת לו. והוא עזב את המקום בידיים ריקות.
כשחזר המגיד לפני רבו, אמר לו הבעל שם טוב שזה כוונת הזוהר במילים 'רזא דגלגוליא', שמי שיודע את סוד הגלגול. רק הוא מבין שמשפטי ה' אמת צדקו יחדיו.
וכך ביאר לו, על כל אחד מה עבר עליו בגלגול הקודם. העשיר הראשון, בגלגול הקודם הוא חמס סכום כסף שהיה בארנק של העשיר השני, והיה עליו להחזירו אליו. לכן הוא ירד שוב בגלגול כדי להחזיר את הכסף שהוא חייב לו.
והעני המסכן שרק קיבל מכות, הוא היה הדיין בגלגול הקודם שדן ביניהם דין שקר, וזיכה את החייב. ולכן נגזר עליו להתחייב מכות בעולם הזה תמורת הצער שגרם לעשיר הנגזל. (המעשה מובא בספר בעש"ט על התורה, משפטים).
מי שהשיג את סוד הגלגול, הוא יודע וראוה במוחש, שכל האירועים שמתרחשים בעולם, ללא יוצא מן הכלל, כולם משרתים את מטרת הבריאה, שהבורא ברוב רחמיו ביקש להיטיב לברואיו.
רק אחרי שיודעים את התכלית של כל נברא, בשביל מה נשמתו ירדה שוב לעולם, ומה עליה לתקן. אז מבינים שלא שייך 'להיטיב לברואיו' גדול מזה, דווקא בכל הצער והייסורים שעוברים כאן בעולם הזה. שהבורא דואג לתיקון הנשמה של כל אחד, וכל מה שנגזר על האדם זה מדה כנגד מדה, להפריד ממנו את הרע, ולהביאו לחיי עולם הבא.
מבואר בתורת אבות בשם הבעל שם טוב (שמחה והתחזקות כא) עד כמה ניתן לטעות בין המרירות הנכונה לעצבות האסורה. על מאמר חז"ל 'אני עתיד להיפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא'. רצונו לומר, שמתלבש בלבוש של מרה שחורה ועצבות ואומר שזו יראה.
מובא בכתבי הרב משה מידנר (המקורי אות נ"ד) בשם הבעל שם טוב זי"ע: על הפסוק "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". ומפרש כך "ברוך הגבר אשר יבטח בה'" – גם בעניני עולם הזה על ידי הבטחתו (בטחונו) נקרא ברוך 'הגבר' פירושו בענייני בעל בית, שגם בענייני עולם הזה, אם יש לו ביטחון בקב"ה – הוא נקרא ברוך. אמנם, 'והיה' (לשון שמחה) זה כאשר ה' מבטחו, כאשר הוא בוטח בה' גם בעניני עבודת ה'.
ובזוהר הקדוש "וצדיקים ככפיר יבטח" (משלי כח,א), ובדא איתתקף ודאי. צדיקים כל עולמם הוא רוחניות, לא מעניין אותם גשמיות, ועליהם כתוב 'ככפיר יבטח', העניין של הביטחון אצל צדיקים 'ובדא איתתקף ודאי'- בוודאי שהם מתחזקים בכך. זאת אומרת שגם ברוחניות ראוי להשתמש במידת הביטחון.
צדיקים גילו לנו שיש זמנים מסוגלים במיוחד להעלאת הניצוצות הקדושה, ואחד מהם הוא בערב שבת. וזה הטעם שתיקן הבעל שם טוב לומר מזמור קז מתהילים, 'הודו לה' כי טוב' קודם כניסת השבת, שהוא זמן של העלאת הניצוצות שנפלו.
והנה אהבות נפולות אלו הם בעצם חלקים וניצוצות מנפש האדם, ובנופלם הרי הם כחלקים אבודים. וחלקי נשמות ונפשות אלו מסתובבים בעולם במקומות נדחים ובמדבריות ומבקשים תיקון. ולכן התיקון שלהם הוא במזמור זה, בו נאמר: 'תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו', המה החלקים והניצוצות מנפשו של אדם התועים ומסתובבים במדבריות ובישימון דרך וזקוקים לתיקון.
וכידוע הסיפורים מצדיקים שנסעו למקומות נדחים לתקן נשמות הצריכות תיקון. והוא כעין שיש גלגולי נשמות לאחר מיתה, על דרך זה יש מעין גלגולים מחיים, שחלקי הנפש הנפולים שלו מתגלגלים בעולם במדבר ובישימון דרך. רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, החלקים הללו יש להם צמאון אדיר לחזור לשורשם אל הנפש. ויצעקו אל ה' בצר להם, כמאמר חז"ל: מים תחתונים בוכין אף אנן בעינן למיהוי קדם מלכא, מים תחתונים המה האהבות שנפלו ונדחו, חלקי הנפש שעז רצונם לחזור אל עיר מושב היא הנפש.
יש מאמר מרבי נח מלכוביטש: שהתכלית הרצויה - אותה חידד והדגיש הבעל שם טוב – היא, להיות בשפלות אמתית ושמחה אמתית. היפוכם של מדות אלו הם: מרה שחורה, עצבות, והוללות.
שמחה שאינה אמיתית, שמחה של הוללות, לא רק שאינה רצויה, אלא היא מסוכנת, היא מין בריחה של האדם מן העולם האמיתי, לעולם מדומה של תענוג ושמחה מדומים. ורואים ברמב"ם שהיא הקצה הבלתי רצוי של השמחה.
רבי נח מלכוביטש מחדש, שכך גם 'מרה שחורה ועצבות' עומדות בקצה הבלתי רצוי של ה'מרירות' והשפלות האמיתית.
הבעל שם טוב שלח פעם את תלמידו המגיד ממעזריטש למקום מסוים ביער, כדי להבין את מאמר הזוהר – 'רזא דגלגוליא', שיש סוד של 'גלגולים', שאדם מתגלגל שוב בעולם כדי לתקן את מה שהחסיר וקלקל בגלגול הקודם.
כשהמגיד הגיע ליער, הוא ראה מחזה תמוה ביותר. אך הבעל שם טוב הזהירו שלא יתערב.
היה זה מקום מנוחה בלב היער בין העצים, הוא עצמו הסתתר מאחרי עצים שלא יראוהו. ואז ראה עשיר שנעצר למנוחה הוא הניח את הארנק שלו לידו, בעת שהוא התארגן ללכת הוא שכח שם את הארנק, ומצאו עשיר אחר ולקח אותו.
לאחר מכן הגיע עני ושכב שם, ורק אז גילה המאבד שהוא שכח את הארנק הוא חזר במהירות למקום, והוא מגלה איש עני שוכב שם. הוא היה בטוח שהעני לקח את הארנק שלו. והוא תבע ממנו את הארנק. העני אמר את האמת שהוא לא ראה שום ארנק, אך העשיר לא האמין לו והכהו מכות נמרצות. זה לא עזר לעשיר כלום, לעני לא היה מה לתת לו. והוא עזב את המקום בידיים ריקות.
כשחזר המגיד לפני רבו, אמר לו הבעל שם טוב שזה כוונת הזוהר במילים 'רזא דגלגוליא', שמי שיודע את סוד הגלגול. רק הוא מבין שמשפטי ה' אמת צדקו יחדיו.
וכך ביאר לו, על כל אחד מה עבר עליו בגלגול הקודם. העשיר הראשון, בגלגול הקודם הוא חמס סכום כסף שהיה בארנק של העשיר השני, והיה עליו להחזירו אליו. לכן הוא ירד שוב בגלגול כדי להחזיר את הכסף שהוא חייב לו.
והעני המסכן שרק קיבל מכות, הוא היה הדיין בגלגול הקודם שדן ביניהם דין שקר, וזיכה את החייב. ולכן נגזר עליו להתחייב מכות בעולם הזה תמורת הצער שגרם לעשיר הנגזל. (המעשה מובא בספר בעש"ט על התורה, משפטים).
מי שהשיג את סוד הגלגול, הוא יודע וראוה במוחש, שכל האירועים שמתרחשים בעולם, ללא יוצא מן הכלל, כולם משרתים את מטרת הבריאה, שהבורא ברוב רחמיו ביקש להיטיב לברואיו.
רק אחרי שיודעים את התכלית של כל נברא, בשביל מה נשמתו ירדה שוב לעולם, ומה עליה לתקן. אז מבינים שלא שייך 'להיטיב לברואיו' גדול מזה, דווקא בכל הצער והייסורים שעוברים כאן בעולם הזה. שהבורא דואג לתיקון הנשמה של כל אחד, וכל מה שנגזר על האדם זה מדה כנגד מדה, להפריד ממנו את הרע, ולהביאו לחיי עולם הבא.
מבואר בתורת אבות בשם הבעל שם טוב (שמחה והתחזקות כא) עד כמה ניתן לטעות בין המרירות הנכונה לעצבות האסורה. על מאמר חז"ל 'אני עתיד להיפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא'. רצונו לומר, שמתלבש בלבוש של מרה שחורה ועצבות ואומר שזו יראה.
מובא בכתבי הרב משה מידנר (המקורי אות נ"ד) בשם הבעל שם טוב זי"ע: על הפסוק "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". ומפרש כך "ברוך הגבר אשר יבטח בה'" – גם בעניני עולם הזה על ידי הבטחתו (בטחונו) נקרא ברוך 'הגבר' פירושו בענייני בעל בית, שגם בענייני עולם הזה, אם יש לו ביטחון בקב"ה – הוא נקרא ברוך. אמנם, 'והיה' (לשון שמחה) זה כאשר ה' מבטחו, כאשר הוא בוטח בה' גם בעניני עבודת ה'.
ובזוהר הקדוש "וצדיקים ככפיר יבטח" (משלי כח,א), ובדא איתתקף ודאי. צדיקים כל עולמם הוא רוחניות, לא מעניין אותם גשמיות, ועליהם כתוב 'ככפיר יבטח', העניין של הביטחון אצל צדיקים 'ובדא איתתקף ודאי'- בוודאי שהם מתחזקים בכך. זאת אומרת שגם ברוחניות ראוי להשתמש במידת הביטחון.
צדיקים גילו לנו שיש זמנים מסוגלים במיוחד להעלאת הניצוצות הקדושה, ואחד מהם הוא בערב שבת. וזה הטעם שתיקן הבעל שם טוב לומר מזמור קז מתהילים, 'הודו לה' כי טוב' קודם כניסת השבת, שהוא זמן של העלאת הניצוצות שנפלו.
והנה אהבות נפולות אלו הם בעצם חלקים וניצוצות מנפש האדם, ובנופלם הרי הם כחלקים אבודים. וחלקי נשמות ונפשות אלו מסתובבים בעולם במקומות נדחים ובמדבריות ומבקשים תיקון. ולכן התיקון שלהם הוא במזמור זה, בו נאמר: 'תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו', המה החלקים והניצוצות מנפשו של אדם התועים ומסתובבים במדבריות ובישימון דרך וזקוקים לתיקון.
וכידוע הסיפורים מצדיקים שנסעו למקומות נדחים לתקן נשמות הצריכות תיקון. והוא כעין שיש גלגולי נשמות לאחר מיתה, על דרך זה יש מעין גלגולים מחיים, שחלקי הנפש הנפולים שלו מתגלגלים בעולם במדבר ובישימון דרך. רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, החלקים הללו יש להם צמאון אדיר לחזור לשורשם אל הנפש. ויצעקו אל ה' בצר להם, כמאמר חז"ל: מים תחתונים בוכין אף אנן בעינן למיהוי קדם מלכא, מים תחתונים המה האהבות שנפלו ונדחו, חלקי הנפש שעז רצונם לחזור אל עיר מושב היא הנפש.