אַשְרֵינוּ בֶּאוׄשְרֵינוּ – אָז עֶר מחובר אִיז עֶר אַ גְלִיקלִיכעֶר

[ימה של תורה]

"אשרינו ומה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו" – האושר הנכסף של כל יהודי, נכסף דייקא, מפני שלא כל אחד מאיתנו מלא בליבו באושר הזה.
ומה רבה היא הכסיפה, ההשתוקקות למלא את ליבנו באושר הנפלא.
אמנם זאת היא השאלה, היא האיבעיא המפעפעת בלב כל יהודי, הא כיצד?
כיצד נוכל להגיע לאותם כיסופים, היאך נוכל למלא ליבנו באוׄשְרֵינוּ?
אם רק נתבונן, אם נעמיק ונרחיב את האופקים, לא נשאר ברדידות השכל, אם לא נחשוב שאושר הוא שמחה גרידתא, כאותה אמירה דאמרי אינשי 'שיהיו לך חיים מאושרים, שתזכה לאושר ועושר, שתרווה נחת ואושר מילדיך', אזי נוכל להשכיל ולהגיע לעומקו של – "אוׄשְרֵינוּ"!
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו ובה יהגה יומם ולילה" (תהלים א, א-ב)
ביאר הגאון המלבי"ם זצ"ל, אושר מגביל להצלחה, אך ישנו הבדל בין מאושר למצליח. ההצלחה היא בענינים עולמיים בחיי העולם הזה, והאושר הוא בענינים הנפשיים בחיי העולם הבא.
שלשה מיני שלמות המה, שלמות הקנין, שלמות הגוף ושלמות הנפש.
שלמות הקנין והגוף תימצא אף אצל בעלי החיים ובכך ישתבחו בשם מצליחים.
אומנם המאושר הוא האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים, כי אם בתורת ה' חפצו, באשר שלמותו היא בנפש ובכך נהפך הוא ממצליח למאושר.
האיש שמשלים עצמו במידות נפשו והשגת רוחו, היא השלמות שישתבח המושלם בה כמאושר.
ואם נשאל, מהו זה שאמר הגאון המלבי"ם זצ"ל שהאושר תמצאנו רק בשלמות הנפש?
מדוע יקרא האדם המשלים עצמו בדבר הנפשי והרוחני בשבח המאושר ואילו המשלים עצמו בדבר הגשמי כשלמות הקנין והגוף אינו משתבח בשם מאושר.
בשביל זאת האיבעיא נזדקק להעמיק עוד במהותו של המאושר.
- מה מפעפע בתוככי ליבו של המושלם אשר בגינו משתבח הוא בתואר "המאושר"?
- מה מביא את אותה שלמות אל ליבו של השלם להצית אצלו את האושר הנכסף?
דומה, כי מהותו של המאושר הינו אותו חיבור בדבר שבו הוא משתלם.
וחיבור, מהו?
הפיכת הדבר הנקנה לחלק בלתי נפרד מהאדם, בו תפוסים כל הווי חייו, אורח חיי עולם מסובבים סביב אותה שלמות, דרך סלולה בכל מעשה בה מתבטא אותה שלמות, ובכך מובחן כי נשלם הוא בכל מיני שלמות.
זהו חיבור!
להפרידו, אי אפשר.
יחפוץ הוא בכל אפשרות, פוטנציאל וסיכוי שיכול לקדמו אל השלמות המושלמת.
- אז ער מחובר איז ער א גליקליכער!! [אם הוא מחובר, הרי שהוא מאושר].
אומר הגאון המלבי"ם זצ"ל, אושר הינו דוקא בשלמות הנפש, וההצלחה הינה בשלמות הקנין והגוף.
וביאור דבריו כך הן. ההצלחה הגם ששלמות היא, אך אין האדם מחובר לדבר שנשלם בו, אין הדבר נהפך לחלק בלתי נפרד. קנין הכסף ושלמות כח הגוף וכדו' ניתן עדיין לנתק את האדם מהכסף ולהחלישו מכוחו ולהתגבר עליו.
אומנם שלמות הנפש והרוח, כאשר נהפך הדבר לחלק בלתי נפרד מהאדם, שוב לא יהיה ניתן לנתקו משלמות זו. אם השיג יהודי ידיעה בתורה, או קיים מצוה בשלמות או תיקן אחת ממידותיו, 'ער איז גליקלעך' - הוא מאושר.
"אשרי יושבי ביתך", אשרי מי שיושב ועמל על תלמודו בבית ה'. "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו", עם ישראל אשר מעלתם בהנהגה שמונהגת ע"י הקב"ה בעצמו שמשפיע ומכלכל, שה' הוא אלוקיו, הם המה הראויים להשתבח באושר.
אורח חייו של היהודי – כיהודי, אם רק ייאחז בחיים הללו, אם יהפוך אותם לחלק מעצמותו בכך שכל שיחתו, מחשבותיו ופעולותיו יהיו תפוסים תדיר באותה שלמות - חיים של תורה, חיי נפש בתיקון המידות ולא חיי גוף תאוותן וגאוותן.
זוהי מעלתנו בהיותנו העם הנבחר, 'חיבה יתירה נודעת להם לישראל שנקראו בנים ונתנה להם כלי חמדה'. לא כן הוא בשום עם ולשון ואין לנו אלא לשורר ולזמר:
"אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו"!!
"אשרי יושבי ביתך" האושר הינו דוקא באיש המשלים עצמו ועצמיותו בכך שיושב בבית ה', וישנם כאלו אנשים היושבים וחובשים את ספסלי בית המדרש, אך עדיין אינם משתבחים "באושר".
אושר הינו החיבור המוחלט והפיכת הדבר המשלים לעצם מעצמי בשר מבשרי.
אומנם זו השאלה, את אותו חיבור, אותה שלמות עצמית והפיכתה לעצם מעצמינו בשר מבשרינו, כיצד?
היאך נוכל לעשות זאת בפועל?
הוא הדבר הנצרך, אם רק נכיר במעלתנו, אם נשכיל כי איננו עוסקים בעניינים של חלוף זמן ואבדו אלא בנצח נצחים, נתבונן בעשיית המצוות כשלמות רוחנית, בעבודת המידות כשלמות הנפש, לא נשאיר כל זאת בחיצונית אשר איננה אלא שלמות קנין וגוף, אזי נוכל להגיע לחיבור בלתי ניתן לניתוק ופירוד.
ומעתה נוכל לצאת בריקוד - "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו"!!!

לתגובות: YSHTORA1@GMAIL.COM

[אורח]

אַשְרֵינוּ בֶּאוׄשְרֵינוּ – אָז עֶר מחובר אִיז עֶר אַ גְלִיקלִיכעֶר
תרגום?

[ימה של תורה]

אַשְרֵינוּ בֶּאוׄשְרֵינוּ – אָז עֶר מחובר אִיז עֶר אַ גְלִיקלִיכעֶר
תרגום?

תקרא, יש בתוך המאמר את התרגום והמשמעות.

[חסיד ברסלב]

תיקון טעות: אז ער איז מחובר, איז ער כו'.
[צריך להיות פעמיים 'איז', במשפט]