לקח מהפרשה בדרך החסידות - פרשת וישלח

התבוננות בספר תורת אלוקים ובפרשת השבוע
שלח תגובה
הודעה
מחבר
כּוֹתָר
הודעות: 1255
הצטרף: ה' ינואר 24, 2019 5:18 pm
עיסוק תורני: צמא לדבר ה'
יצירת קשר:

לקח מהפרשה בדרך החסידות - פרשת וישלח

#1 שליחה על ידי כּוֹתָר » ו' דצמבר 09, 2022 2:08 pm

לקח מהפרשה
על פי מפרשי התורה בדרך רועי החסידות​
פרשת וישלח​
נערך מתוך כתבי המשגיח הרב משה מרדכי ריזל זצ"ל
כשהכין שיחותיו לתלמידיו בישיבת נזר התורה

נשמח לקבל הערות 9090674b@gmail.com

מאמר א​
התענוג הרוחני לעומת התענוג הגשמי​

יעקב דבק בעץ החיים, ועשיו דבק בעץ הדעת

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו וגו'. ויצו אותם לאמר, כה תאמרון לאדוני לעשיו, כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה, ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך. וישובו המלאכים אל יעקב לאמור באנו אל אחיך אל עשיו, וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו (פרק לב, ד-ז).

בספר 'ברכת אברהם' מבאר ששליחת המלאכים לעשיו היתה על מנת להחזירו בתשובה. לאמור: ראה, הנה הייתי עם לבן ו'תרי"ג מצוות שמרתי' - ולא חסר לי כלום מכל טוב. 'שור וחמור צאן', וא"כ גם אתה יכול לחזור בתשובה. 'ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך', שתקבל גם אתה את השי"ת לאדון עליך ולא תחסר מאומה מטוב העוה"ז. וסבר יעקב בדעתו שזה ישפיע על עשיו לחזור בתשובה, כשישמע שגם לעובדי ה' יש עולם הזה. 'למצוא חן בעיניך' - שדרכי תמצא חן ותהיה מקובלת עליך.

אך עשיו לא קיבל זאת, והמלאכים שבו ואמרו ליעקב, 'הנה הוא הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו' - שלא רק שאינו רוצה לשוב, אלא וגם הולך לקראתך, שרוצה להחטיא גם אותך, עשיו רוצה להשפיע עליך, ולהראות לך שאין לך כלום. שיש ארבע מאות עולמות דכיסופין, הן לצד הקדושה, והן לצד הטומאה. ועל זה אמרו שעשיו בא עם כח הסטרא אחרא שזה ארבע מאות איש, שמכוונים כנגד ארבע מאות עולמות הכיסופין של יעקב.

על המסר ששלח יעקב אבינו ביד השלוחים לאמר: 'כי יפגשך עשיו אחי'. ביאר אדמו"ר מהרשד"י מסלונים הי"ד במכתב (בספר זכרון קדוש, מכ' כ"ג), שזו הוראה לכל יהודי. שכאשר היצר הרע יפגוש אותך ויפתה אותך כאח אוהב. וישאלך 'למי אתה? ואנה תלך, ולמי אלה לפניך?' כשיש לפניך עולמות מלאים ברק, חן ויופי, תענוגות ושעשועים. איך תוכל להתאפק מכל ההמיות הלבבי מהנ"ל. לא תבוא בטענות ומענות אתו, רק תענהו: 'ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה' לאדונינו - הכל לשמים. 'וגם הוא אחרינו' - כשמתגברים על כל זה יש טוב, הטוב מפז ומפנינים וכל טעם'.

על פי דבריו ביאר בספר נתיבות שלום (בח"א עמ' קיז) את התשובה ליצר הרע. שיעקב מדתו אמת, וכל הברק והפאר החיצוני יכול לשבות ולכבוש את הלב רק למי ששקוע בשקר ודמיון כוזב. ולכן 'ואמרת לעבדך ליעקב', שמי ששייך למידת האמת של יעקב, עבורו כל הברק החיצוני לא מדבר אליו.

והעולה מכל זה שיעקב דבק ב'עץ החיים', ואילו עשיו דבק ב'עץ הדעת טוב ורע', כמבואר בספרים הקדושים. עץ הדעת בתחילה הוא "תאוה לעינים", אך סופו הוא "ביום אכלך ממנו מות תמות". ואילו עץ החיים הוא כמו שנאמר "ואכל וחי לעולם".

ובאבן עזרא בפרשת בראשית על הפסוק 'להט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים'. כתב: גם זה יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם, והמשכיל יבין כי זה כל האדם, עד כאן לשונו. ואף שכתב על כך שהוא סוד למשכיל. מכל מקום צריך ביאור לפי ערכנו, וכי שייך שיחיה האדם לעולם?

ונראה לבאר דבריו שאינו מדבר על החיים בגוף הגשמי, שבזה סוף האדם למות. אלא מדבר על החיים בדביקות הרוחנית, שאלו הם חיים נצחיים בעוה"ז ובעוה"ב ללא הפסק.

כמאמר חז"ל (תמיד לב.): 'הרוצה שיחיה, ימית את עצמו'. שלכאורה קשה הרי זה דבר והיפוכו, שהרוצה לחיות ימית את עצמו? אלא מדובר על חיים בדביקות רוחנית. ואי אפשר לזכות לנועם רוחני בדבקות בה', רק כשיפרד מן החומריות, כעין מיתה לגוף הגשמי. שהגוף הגשמי והצורה הרוחנית סותרים זה לזה, וכשזה קם זה נופל[א].

ומבואר שיעקב דבק בעץ החיים, ואכל וחי לעולם, על ידי שהתדבק בה' ובעונג הרוחני. ואילו עשיו התנתק לגמרי מה', ונדבק בנפרדים, בארבע יסודות, שהם יסוד המוות, ועל זה נאמר "ביום אכלך ממנו מות תמות", כיון שהם נפרדים ממקור החיים ברוך הוא.



מאמר ב

פגם העיניים ניסיון הדורות האחרונים​

מאבק יעקב ועשיו היה לדורות האחרונים

יש לעמוד על כמה תמיהות בפרשה: א. מדוע יעקב שלח מלאכים ממש, ולא הסתפק בשליחת אנשים. ב. מה היה הפחד של יעקב מעשיו, אחרי שהוא כבר נלחם עם לבן ולא פחד. ואחרי שכבר נאבק עם מלאך ויכל לו, מדוע היא לו לחשוש מעשיו, וכמו שכתוב בתורה שיעקב נערך בתחבולות לפגישה עם עשיו, וחצה את העם לשתי מחנות, והשתחוה שבע פעמים. ג. על הפסוק: 'אם יבא עשיו אל המחנה אחת והיה המחנה הנשאר לפליטה', כתב רש"י: על כרחו, כי אלחם בו. וצריך ביאור מדוע על המחנה הוא חשש, ואילו על עצמו הוא היה בטוח שלא יהרג.

בספר תולדות יעקב יוסף ביאר (וכעין זה מבואר בעוד ספרים), שזה היה מלחמה רוחנית בין כוחות הקדושה לכוחות הטומאה. שיעקב ביקש לשכנע את עשיו שיקבל את דרכו, ואמר לו: 'עם לבן גרתי ויהי לי וגו' למצוא חן בעיניך' וגו'. שבזה שלח לומר לו שגם לעובדי ה' לא חסר כלום, ויהי לי צאן ועבד ושפחה. והמלאכים חזרו ואמרו לו: 'וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו', שעשיו מגיע עם ארבע מאות עלמין דכסופין מצד הטומאה, כדי לשכנע אותך ולהשפיע עליך.

ולכן יעקב היה צריך לשלוח מלאכים, כי זה לא היה רק מאבק גשמי, אלא זה היה מאבק בין כוחות הקדושה לכוחות הטומאה.

ובזה מובן, מה שיעקב הכין תחבולות לפני שנפגש עם עשיו אפילו שמלבן לא פחד. כי כאן זה היה מלחמה מול הסטרא אחרא.

וכן מבואר הטעם, שיעקב לא דאג לעצמו שהוא ינוצח ע"י הכוחות של עשיו. כי עשיו וכל חיילותיו אין ביכולתם להשפיע על יעקב שלימתא[ו]. רק דאג לכלל ישראל, כמו שאמר: 'והכני אם על הבנים', לכן חילקם לב' מחנות.

בדורנו היצר הרע מתגבר בשמירת העיניים

הנה, לכל דור יש את הנסיונות שלו. בפרשת ויצא הזכרנו את הענין 'אלהים אחרים', שיש אנשים שעושים מבטנם ומלבושם אלוהיהם. וזה בחינת לבן, שאינו מפתה לעבירות ממש. וזה היה הנסיון לפני כמה דורות, שקמו קבוצות שונות להחטיא את הנוער, שהכח שלהם היה בדעות, שהיה נראה כאילו יש להם אידיאולוגיה. בכל פעם האידיאולוגיה באה בגישה שונה, חדשים לבקרים. באותם דורות היו שואלים את הצעיר שהלך בדרכי התורה: 'למי אתה? ואנה תלך?' - בטענות על דעות ואסכולות שונות.

כמו ששמעתי מהגאון רבי יוסף דוב קסטל זצ"ל, על הנסיונות שהיו עם המשכילים למיניהם. שהמצב הכלכלי אצל קהל היראים היא כבד מנשוא, ולהם היה כסף והצעות עבודה. לדוגמה, הם באו וטענו בהגיון לפני צורב שהיה שקוע בעולמה של תורה: 'מה יהיה אתך התכלית מלימוד בבית המדרש? הלא חייך יהיו חיי רעב ללא שום מקור פרנסה[ז].'

ובהזדמנות אחרת שח הרב קסטל, שבימי נעוריו הבושה הכי גדולה היתה להיות אברך כולל. וכן ראיתי בעיני בשנות המלחמה.

נגד יצר הרע כזה שבא עם אידיאולוגיות, התשובה היא כמו שכתב הרבי מרדזין זי"ע (בפרשת ויצא) שיעקב טען ללבן: 'את אשר תמצא את אלהיך – לא יחיה!' – שכל האידיאולוגיות שלך הרי הם 'אלהים מתים', כפגר מאוס. 'נגד אחיך הכר נא מה עמדי וקח לך', הכר את האלוקים שלי, את זה כדאי גם לך לאמץ.

אך בזמנינו כל האידיאולוגיות שלהם כבר גילו קלונם ברבים, שאין כאן ויכוח בין צדיקים לרשעים, אלא בין בני אדם לבהמות וחיות. היצר הרע ושלוחיו נשארו רק עם פיתוי לתאוות בהמיות שפלות, כיום שאלת היצר: 'מי אלה לפניך?' - היא שמפתה בתאוות, רק תציץ ותפגע רח"ל. אין כבר ויכוחים באידיאולוגיה, רק מאבק עיקש להכשיל בטומאת העיניים, שעל ידי זה הנשמה נשרפת באש התאוות, והכוחות הבהמיים שבאדם מתגברים. ולזה לא מועיל שום שכל.

כמו שכתוב בספר דברי שמואל (וישלח ד"ה וישתחו), שעשיו כבר התעורר לקדושה, אך כאשר 'וישא את עיניו וירא את הנשים', נטמא מחדש וחזר להיות כבתחילה. וכמו שנאמר על בלעם 'נופל וגלוי עינים', שהפגם שלו היה בשמירת עינים.

נגד עשיו שמפתה לתאוות, לא מועיל טענות הגיוניות, וכמו שכתוב באוה"ח הקדוש, שאפילו דוד המלך שהיה מושלל מהיצר הרע ואמר 'ליבי חלל בקרבי', בכל זאת בגלל הסתכלות אחת קרה מה שקרה.

וביאור הענין, כי על ידי ההסתכלות בעיניים המציאות מתקשרת למח, בין בשוגג בין במזיד בין באונס. כמאמר הכתוב: 'היחתה איש בגחלים ולא יכוה?!'. ואולי זה הכוונה בפסוק 'ולא תתורו וגו' אשר אתם זונים אחריהם'. לא כתוב בלשון חשש, 'פן תזנו' וכדומה, אלא זה ודאי, שאם לא ישגיח על העינים יהיה במציאות הנוראה בלי ספק.

הדרך להתקדש בשמירת העיניים על ידי אור התורה

בספר אור יצחק (וישב) המשיל את המאבק על שמירת העיניים למלך שמבוצר בתוך מבצר, ויש רק פתח אחד. והאויבים של המלך עושים מצור על הפתח כדי שהמלך ימות ברעב. כך הוא הקושי בשמירת העיניים, שאין די בכך שיעצום עיניו ולא יחטא. שהרי אין לו שום חיות לנשמה, וגם הנשמה צריכה מזון רוחני[ט]. ואין עצה אחרת, רק להביא תגבורת מבחוץ, שאז האויב יהיה במלחמה מבית ומחוץ ויישבר ודאי.

והתגבורת שמביאים מהחוץ, היא לימוד התורה. שהיא מאירת עינים, כמו שאנו אומרים בתפילה: 'והאר עינינו בתורתך'. שכאשר העינים יראו דברי קדושה, זה יתן כח רוחני לנשמה. והיצר העומד על הפתח, ילחץ ביניהם.

ניתן להוריד את הקובץ המלא:
וישלח א ב.pdf
(281.76 KiB) הורד 6 פעמים

שלח תגובה