וכן מבואר ברש"י [להלן פסוק יח]שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם
ולמדנו שיש ענין גדול ביחוס של כל אחד לשבטו הוא.ויתילדו על משפחתם - הביאו ספרי יחוסיהם, ועידי חזקת לידת כל אחד ואחד, להתייחס על השבט:
אמנם כידוע שבימינו אבדנו את היחוס של השבטים, אמנם בידוע שלא כלה שבט מישראל, אך אין אתנו יודע מאיזה שבט הוא.
וגם כהנים היום הם רק כהני חזקות, אבל אין בירור גמור שבאו משבט לוי.
ברצוני לשאול כאן מספר שאלות בענין הזה:
א. האם איבדנו את היחוס של כולם, או שמא גם בימינו אנו יש אלו משפחות עם יחוס מורחב עד לשבטים?
[למיעוט ידיעותי, היחוס המבורר שיש בידינו, הוא רק עד תקופת הנביאים, אבל מזמן חז"ל אנו מוצאים שלא היה בידם
יחוס ברור (זולת לבודדים, כגון רבי שהיה משבט יהודה). ועי' בפסחים ד' ע"א שלמדו מהנהגות משונות של בנ"א
מאיזה שבט הם, ומשמע שלא היה ידוע כבר בזמנם היחוס לשבטים]
ב. צריך להבין כיצד נאבד מאתנו נדבך כה חשוב ושורשי בעם ישראל? נכון שהיו גלויות ושעבודים וכו', אך הרי יחוס הוא
לא דבר של מה בכך, וכפי שאנו רואים הדגשה חוזרת ונשנית בפסוקי הפרשה. ומה בין זה לבין העברת המסר שאנו יהודים,
וכל עניני האמונה אשר נשארה בתמותה עד ימינו אנו במסורת של אב לבנו, מדוע וכיצד נגנז עניין היחוס עד לשבטים?
ג. מה באמת המשמעות של היחוס לשבט?