נתעוררתי לחשוב, האם יש שייכות בין המילה 'קנאה' למילה 'קנאות',
אכן מילים דומות וכמעט זהות, אך בפשטות רב המרחק בתוכן פירושם
ובעוד שה'קנאי' זה אותו שמבקש את שיש לחבירו ורוצהו לעצמו,
הרי שב'קנאות' הוא להיפך, לא רק שהוא בוחל בדרך שבחר בו הרשע, אלא שגם מלקהו ומייסרו על מעשיו הנפשעים.
אך לכאו' כאמור מאחר שהמילים ממש דומות, קשה לומר שאין קשר ביניהם.
שו"ר באורחות צדיקים [שער הקנאה] שאכן מחבר ומקשר ביניהם בקשר של קיימא,
שבכל הפרק הוא מרחיב במגרעותיה של מדת ה'קנאה', ובסוף השער הוא מסיים במעלותיה:
מה באמת הקשר?וכן נאמר (במדבר כה יא): "בקנאו את קנאתי בתוכם", והשם יתברך, נתן לו גמולו על כך, כמו שנאמר (במדבר כה יב): "הנני נותן לו את בריתי שלום". ונאמר (דברים א יז): "לא תגורו מפני איש", מי שהוא ירא השם יתברך, ימסור נפשו על קדושת השם יתברך, שנאמר (שמות לב כו): "מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי". ונאמר (במדבר כה ז): "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו". וחובה על כל ירא שמים אשר הוא טהור לב להעיר קנאה כי יראה "והנה יד השרים והסגנים במעל", ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה כו ה): כל פירצה שאינה מן הגדולים אינה פירצה, שנאמר (עזרא ט ב): "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה".