שאלה ברש"י בפר' יתרו

[אורח]

רש"י (יח, יט) כותב: עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהיתה הארץ מסוגרת, ואלו יצאו ששים ריבוא.
ויש לעיין שמצאנו ששלושים שנה קודם יציאת מצרים יצאו מבני אפרים, וכמבואר בסנהדרין צב: וברש"י שם. וצ"ע.

[אליקים]

אין הכי נמי, הרמב"ם כותב באגרת תימן שהמצרים הרגו אותם כשיצאו. ולפי זה כשרש"י כותב שהארץ מסוגרת אין הכוונה בדווקא שלא היתה אפשרות טכנית כיון שהיו חומות וכו', אלא שמי שהיה יוצא המצרים היו הורגים אותו. אמנם זה דלא כהמדרש רבה בתחילת פרשת בשלח שהפלשתים הרגו את בני אפרים.

[אורח]

גם ברש"י בפר' בשלח מבואר כהמדרש, שכתב עה"פ (טו, יד) "חיל אחז יושבי פלשת": מפני שהרגו את בני אפרים שמיהרו את הקץ ויצאו בחזקה, כמפורש בדברי הימים (א' ז, כא) "והרגום אנשי גת", עכ"ל.

[אליקים]

אם כך זו קושיא על הרמב"ם מהמפורש בדברי הימים.

[אורח]

אולי 'אנשי גת' היו כעין 'המוסד' של מצרים....

[תלמיד חכמים]

מה דאי אפשר היה לצאת היה כישוף וכוחות טומאה, ואולי דין גרמא למיתתם.

[אליקים]

מה דאי אפשר היה לצאת היה כישוף וכוחות טומאה, ואולי דין גרמא למיתתם.

כך מפורסם, אבל יש לזה מקור בחז"ל?
כי הרי לפי הנ"ל זה נוגד את המפורש בדה"י.

[חיים שיש בהם]

נראה בכוונת 'תלמיד חכמים', שעצם זה שהיה כח ביד אנשי גת הפלשתיים לנצח ולהרוג את בני אפרים, היה בגלל כוחות הטומאה של מצרים.
וזהו דבר חידוש שיש לבדקו.

[תלמיד חכמים]

אכן. לזה כיוונתי. לא אכחד שחשבתי על זה תוכ"ד כאן. ואפשר שזה אמת.

[חזקי]

רש"י (יח, יט) כותב: עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהיתה הארץ מסוגרת, ואלו יצאו ששים ריבוא.
ויש לעיין שמצאנו ששלושים שנה קודם יציאת מצרים יצאו מבני אפרים, וכמבואר בסנהדרין צב: וברש"י שם. וצ"ע.

תתקן פסוק ט.

[חזקי]

מה דאי אפשר היה לצאת היה כישוף וכוחות טומאה, ואולי דין גרמא למיתתם.

ראה מה שכתב האור בענין אור החיים במדבר (כב ה)
ואחד מהם הוא בלעם, והוא אשר יעץ עליהם רעה, ובכשפיו העמיד כישוף לבל יוכל עבד לברוח ממצרים (מכילתא יתרו), והיה מובטח כי לעולם לא יצא עם ישראל ממצרים, ולזה שלח לומר לו הנה עם יצא ממצרים, פירוש היפך הידוע ובטל כח הכשפים עכ"ל.

בפשטות מדברי האור החיים העיכוב הוא ביציאה ממש וזה שכותב "והיה מובטח כי לעולם לא יצא עם ישראל ממצרים".


וראה עוד במזרחי שמות (יד, ב) וז"ל: לפי שבאותו מקום היתה עבודה זרה שלא היתה מניחה עבד לברוח ממצרים.

וראה מה שכתב האבן עזרא שם: לפני בעל צפון - אמרו. כי חרטומי מצרים עשו בדבר המזלות צורות נחושת. וזהו בעל צפון שלא יוכל עבד לברוח ממצרים לעבור הצורה.

ויתכן ליישב את הקושיא הנ"ל, שהמצרים הניחו את המעכבים ביציאה ממצרים לכיון ישראל ואילו שבט אפרים לא עבר דרך בעל צפון. אולם מפשטות דברי המכילתא שהיתה ארץ סגורה ומסוגרת משמע מכל הצדדים. ויתכן לדחוק שהיתה סגורה ומסגורת לכל הצדדים המובילים לארץ ישראל.

[אילן גרינוולד]

לענ"ד יש ליישב בפשיטות, דאף שיצאו בני אפרים ממצרים, מ"מ כיון שסו"ס מתו מיד, א"כ בפועל לא היתה עדיין מציאות של מי שיצא ממצרים ונשאר חי, וכעת בפרהסיא עם שלם יוצא ממצרים.
ותו לא מידי.

בברכה

אילן גרינוולד

[מתודה]

לענ"ד יש ליישב בפשיטות, דאף שיצאו בני אפרים ממצרים, מ"מ כיון שסו"ס מתו מיד, א"כ בפועל לא היתה עדיין מציאות של מי שיצא ממצרים ונשאר חי, וכעת בפרהסיא עם שלם יוצא ממצרים.
ותו לא מידי.

ולזה רש"י קורא "שהיתה הארץ מסוגרת"?
כלומר, כאן אנו נכנסים לשאלה שנידונה בתחילת האשכול, האם המצרים הם שהרגו את בני אפרים או הפלשתים.

[אילן גרינוולד]

מבואר בכמה מקומות בחז"ל שפלישתים הרגו את בני אפרים,
לכן "ארץ מסוגרת", לדעתי הכוונה בפועל לאור זה שבני אפרים מיד מתו, וסו"ס לא היתה עדיין מציאות שהפריכה את היות מצרים מסוגרת.

[מתודה]

מבואר בכמה מקומות בחז"ל שפלישתים הרגו את בני אפרים,
לכן "ארץ מסוגרת", לדעתי הכוונה בפועל לאור זה שבני אפרים מיד מתו, וסו"ס לא היתה עדיין מציאות שהפריכה את היות מצרים מסוגרת.

'ארץ מסוגרת' הכוונה שלמעשה אף אחד לא הצליח לצאת, או שהכוונה שהארץ מצד עצמה היא מסוגרת???
דומני שפירושך הוא דחוק.

[משולם]

מה דאי אפשר היה לצאת היה כישוף וכוחות טומאה, ואולי דין גרמא למיתתם.

ראה מה שכתב האור בענין אור החיים במדבר (כב ה)
ואחד מהם הוא בלעם, והוא אשר יעץ עליהם רעה, ובכשפיו העמיד כישוף לבל יוכל עבד לברוח ממצרים (מכילתא יתרו), והיה מובטח כי לעולם לא יצא עם ישראל ממצרים, ולזה שלח לומר לו הנה עם יצא ממצרים, פירוש היפך הידוע ובטל כח הכשפים עכ"ל.

בפשטות מדברי האור החיים העיכוב הוא ביציאה ממש וזה שכותב "והיה מובטח כי לעולם לא יצא עם ישראל ממצרים".

לפי דברי האוהחה"ק שבלעם הוא זה שעשה את הכישוף שלא יוכלו לברוח, אפ"ל שעשה את זה אחרי יציאת בני אפרים, ואולי באמת בעקבות זה.