ופירש רש"י ועבדו לעולם - עד היובל, או אינו אלא לעולם כמשמעו ת"ל ואיש אל משפחתו תשובו, מגיד שחמשים שנה קרויים עולם וכו'.
והראב"ע פירש וז"ל ידענו כי מילם לעולם בלשון הקודש הוא זמן, כמו "כבר היה לעולמים" - זמנים, "וישב שם עד עולם" - עד זמן שיהיה גדול. וכן "ועבדו לעולם" - לזמנו של יובל שאין זמן מועדי ישראל ארוך ממנו ויציאת חירות כאילו עולם מתחדש (ועי' ברמב"ן מש"כ עליו).
הרשב"ם כדרכו לא סר מפשוטו של מקרא, וזה לשונו:
לעולם - לפי הפשט כל ימי חייו, כמו שנאמר בשמואל וישב שם עד עולם.
והנה, הן אמנם שהמושכל הראשון של הקורא את הפסוק הוא ש'לעולם' הכוונה כל ימי חייו. אלא שהראב"ע הצליח להכניס כבר בפירוש המילה עצמה את דרשת חז"ל שהכוונה עד היובל. וגם ללא דברי הראב"ע אפשר להבין ש'לעולם' הכוונה לזמן ארוך מאוד, והיינו עד תום פרק הזמן הארוך ביותר שיש בין שני זמנים שהוא היובל.
אלא שלמרות זאת סבר הרשב"ם שפשוטו של מקרא הוא שלעולם היינו כל ימי חייו.
ויש לשאול: האם הרשב"ם חולק על הראב"ע וסובר שלא ניתן לפרש שלעולם הוא זמן, וגם לא ס"ל את הפירוש הנ"ל שהצענו, ולכן הוכרח לפרש בפשוטו של מקרא שלעולם הוא כל ימי חייו. או שמא סובר הרשב"ם שיש דרגות בפשוטו של מקרא, וגם אם ניתן להכניס בפשט המילים פירושים מפירושים שונים - בכל זאת יש גם רובד בסיסי שבו הפשט הוא כפי המושכל הראשון והפשוט ביותר, ולכן פירש שלעולם הוא כל ימי חייו.
אני חוכך בזה כבר זמן רב, ואשמח לשמוע את דעתכם.