הרב צבי הירש חיות - המהר"ץ חיות

דברי הימים, משפחות חכמים וסופרים
שלח תגובה
הודעה
מחבר
האברך
הודעות: 8
הצטרף: ג' מרץ 15, 2022 4:00 pm

הרב צבי הירש חיות - המהר"ץ חיות

#1 שליחה על ידי האברך » ג' מרץ 15, 2022 10:55 pm

העליתי כאן 2 ספרים אודותיו (מאוצר החכמה)
  1. של ישראל דוד בית-הלוי
  2. של מאיר הרשקוביץ (בהוצאת מוסד הרב קוק)
"כדי שלא להשאיר הגליון ריק" אוסיף ציטוט ערכו מהמכלול :

 רבי צבי הירש חיות

תמונה
רבי צבי הירש חיות (בראשי תיבותמהר"ץ חיות; בהגייה אשכנזית: "חַיֶיס"; 20 בנובמבר 1805כ"ח בחשוון תקס"ו - 12 באוקטובר 1855ל' בתשרי תרט"ז), היה אב"ד ז'ולקווה וקאליש ובעל הגהות על התלמוד. מן הרבנים המעטים בגליציה שהיו מקורבים בגלוי לתנועת ההשכלה ורעיונותיה.

תוכן עניינים חייו

מהר"ץ חיות נולד בעיירה ברודי שבגליציה בכ"ח בחשוון תקס"ו. אביו מאיר חיות היה סוחר ובנקאי עשיר. סבו היה רבי יצחק חיות, מחבר ספר "זרע יצחק" ונינו של רבי יצחק חיות הראשון. כבר מילדותו הצטייר מהר"ץ כמחונן ומסופר עליו שידע כילד כמעט את כל התנ"ך בעל פה, אך לבו נמשך גם אחרי מדע וספרות. למד תורה אצל רבי צבי הירש הלררבי אפרים זלמן מרגליות ורבי אלעזר לנדא. כולם תושבי ברודי. לצד לימוד התורה למד המהר"ץ מאביו גם צרפתיתגרמנית ואיטלקית ואף מעט לטינית. כמו כן הוא קבל הכשרה מסוימת במדעי הטבע ובהיסטוריה. לימוד מסודר של השכלה שאיננה תורנית בהיקף שכזה היה דבר חריג בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות באותה תקופה. הוא היה שותף לעיסוקי אביו, אך את עיקר זמנו הקדיש ללימוד.
 בשנת 1828, בגיל 23,[1] התמנה לרב בעיר ז'ולקווה (ז'ולקייב), בה שכן רנ"ק, רבי נחמן קרוכמל. נראה שמינויו של רב צעיר, הידוע כגדול בתורה, אך גם כמשכיל, תאם את הרוחות שנשבו בעיר באותו זמן. קשריו של מהר"ץ עם רנ"ק עוררו את חמת החסידים. האחרון היה אדם שומר מצוות, אך כמה מדעותיו הביקורתיות על זמני כתיבת הכתובים שבתנ"ך עוררו כעס אצל השמרנים. מקובל לתאר את מהר"ץ כסמן הימני בבית מדרשו של רנ"ק.
 ארבע שנים אחר מינויו בז'ולקווה, כשמאס בירידת החסידים לחייו וחשק במשרה רמה יותר, פנה מהר"ץ להתמודד על רבנות פראג. דבר זה הביא לסיומה של ידידותו עם שי"ר, שלמה יהודה רפפורט, שהתחרה בו על המשרה. המערכה בין שני החברים הטובים לשעבר הפכה למסע השמצות. שי"ר טען כי מהר"ץ קנה את רבנות ז'ולקווה בכסף אביו בעל ההון, מהר"ץ הזהיר ששי"ר פתוח יתר על המידה לרוחות הזמן החדש. בסופו של דבר זכה שי"ר במשרה. תשוקתו של מהר"ץ להחליף רבנות לא פגה אך נשאר בז'ולקווה עוד שנים רבות.
 בשנת 1846 נקבע על ידי הממשלה האוסטרית בחוק שכל רב צריך להיות בעל תואר אקדמי. עקב כך נבחן מהר"ץ בפילוסופיה ובמדעי הרוח וקבל תואר 'מגיסטר' מאוניברסיטת לבוב.
 ב-1852 פנתה קהילת קאליש שבפולין למהר"ץ והזמינה אותו לכהן בה. גם כרב בקאליש הקשו החסידים על חייו. מסופר שאף הרבי מקוצק היה בין מתנגדיו, אם כי אין לכך עדות ברורה.
 מגפת כולרה שעברה בעיר ב-1855 פגעה במהר"ץ ובאשתו. השניים נסעו להתרפא במעיינות מרפא ואחר כך שבו לזאלקווא, מקום שבו גרו ילדיהם. אולם המחלה גברה עליהם והמהר"ץ נפטר בל' בתשרי תרט"ז בלבוב, מקום אליו הגיע לבקש סעד רפואי.
 בין נכדיו נמנו רבי צבי פרץ חיות, רבה של וינה, ושאול חיות, ספרן בארכיון הקהילה בווינה.

האברך
הודעות: 8
הצטרף: ג' מרץ 15, 2022 4:00 pm

Re: הרב צבי הירש חיות - המהר"ץ חיות

#2 שליחה על ידי האברך » ג' מרץ 15, 2022 10:56 pm

המהר"ץ בין קנאים למשכילים

המהר"ץ רכש השכלה כללית, עסק בפעילות מחקרית, עשה שימוש בעבודותיהם של אנשי חכמת ישראל (לא תמיד תוך כדי הזכרת שמותיהם), היה תלמידו של רנ"ק ועמד בידידות עם אישים כשי"ר ואברהם גייגר. היה די בכך כדי להכתים את שמו בעיני החסידים שלא נתנו לו מנוח. הוא מצידו תיאר אותם כ"עמי הארץ" גמורים וציין את בערותם לא רק בחוכמות העולם, אלא אף בתנ"ך. בין השאר כתב בלעג כי רב חסידי ייתכן שלא יידע כי שאול מלך לפני דוד.
 במחקריו הקפיד שלא לסטות מהמסורת המקובלת, ולפיכך מבקרים, כמו ההיסטוריון גרץ מצאו בהם אפולוגטיקה, אם כי לא שללו לחלוטין את ערכם המדעי. גם כשהמהר"ץ איחר זמנם של מדרשים, הקפיד לציין כי התוכן שמובא בהם קדום. בשום מקום אין הוא פוסל במפורש את האותנטיות של ספר הזוהר. אומנם מהעובדה שמיעט מאד לצטטו ניתן להעריך שלא היה שלם עימה לחלוטין.
 כפוסק הלכה לא היו פסיקותיו מתירניות במיוחד, ובין השאר אסר על שימוש בפאה נוכרית לנשים, אפילו גרושות ואלמנות. כאשר התיר להלין את המת, לפי דרישת הממשלה, היה ההיתר לשנוי במחלוקת. בינו לבין החתם סופר התקיימו חילופי מכתבים חמים, אך התפרסמו דברים של אחד מקיצוני ההולכים אחר החתם סופר, שהכריז כי האחרון סלד מהמהר"ץ וקירבו רק כדי למנוע ממנו לחבור לגמרי למשכילים.
 בספרו "מנחת קנאות" התפלמס עם פסילת המשכילים את המסורת ותקף את מסקנות הרפורמים בוועידת בראונשווייג מ-1844, כולל התקפות אישיות על אברהם גייגר ושמואל הולדהיים. בחיבור אחר יצא להגנת הרמב"ם מפני התקפותיו החריפות של שד"ל. הגהותיו על התלמוד מצויות בנספחים כמעט בכל מהדורות הש"ס המסורתיות. כן יצא לאור שו"ת שלו. על חיבוריו המחקריים החשובים ביותר נמנה ה"מבוא לתלמוד". מעניינת שיטתו על ערך החקלאות. לשיטתו,[2] רצון התורה שעם ישראל היה ויהיה עם חקלאי. תקופת הגלות גרמה לנו לרכוש עיסוקים שאינם מתאימים לא לטבענו ולא למודל אותו מציבים התורה וחכמי ישראל בפנינו. גם הרב קוק הלך בעקבות שיטה זאת.[3]
 שמעו של מהר"ץ יצא כאדם חריף ושנון, ולפיכך כל מיני אגדות עממיות נכרכו בו, אך אמיתותן נתונה בספק.

חיבוריו
  • תורת נביאים - על ספרי הנביאים במקרא
  • עטרת צבי - מחקרים על יסודות התורה שבעל פה, התרגומים והמדרשים. הערות על הרמב"ם והתלמוד הבבלי. לימים נדפסו ההערות על התלמוד בתוך מהדורת ש"ס וילנא
  • דרכי הוראה - על סמכות בתי הדין והתקנות
  • מבוא התלמוד
  • שו"ת מהר"ץ חיות
  • מטבע הברכות - ביאור על האבודרהם בעניין ברכות המצוות
  • עבודת המקדש - קונטרס הדן בשאלה ההלכתית של הקרבת קרבן פסח בזמן הזה.
  • תפארת למשה
  • מנחת קנאות - התנגדות מנומקת לשורה של רפורמות בהלכה: שימוש בכלי נגינה בשבת; התרת איסור קטניות בפסח; שינוי מנהגי בית הכנסת, ועוד.
רוב כתביו רוכזו בכל כתבי מהר"ץ חיות, שני כרכים, ירושלים תשי"ח. בין לומדי הישיבות נודע המהר"ץ חיות בראש ובראשונה בזכות הערותיו על סדר מסכתות התלמוד, שנכללו ונדפסו בתוך מהדורות הש"ס (החל משנת ת"ר), לרבות במהדורת ש"ס וילנא הנפוץ.

לקריאה נוספת
  • שלמה בובראנשי שם, קראקא תרנ"א, עמ' 199, אות תצ"ד.
  • הרב פרופסור מאיר הרשקוביץמהר"ץ חיותמוסד הרב קוק תשל"א/תשס"ז.
  • הרב פרופסור מאיר הרשקוביץ, היחסים בין הגאונים ר’ יוסף שאול נאטאנזאן והמהר"ץ חיות, אור המזרח כ (תשל"א) 63-73.
  • פ' בירנבוים, סניגוריה על אחד מגדולי ישראל [ר’ צבי הירש חיות], הדאר נב (תשל"ג) 283-284.
  • מ' בניהו, חליפת איגרות על הריפורמה בין ר’ מרדכי שמואל גירונדי לר’ צבי הירש חיות, גבורות הרמח (תשמ"ז) 271-292.
  • אפרים חמיאל, הדרך הממוצעת - ראשית צמיחת הדתיות המודרניתהוצאת כרמל, 2011, עמ' 58–66, 132-148, 252-266, 360-373, 441-448, 499-507.
קישורים חיצוניים הערות שוליים
  1.  ראו: הוספות יעקב בודק ל'קורות העתים' של אברהם טריביטש-חיות, לבוב תרי"א, סימן מא'.
  2.  בספר עטרת צבי, חלק א' מאמר ראשון עמ' שנו
  3.  עין איה ברכות ב למשניות ביכורים, אורות עמ' נח ובעוד מקומות

שלח תגובה