כשנסעתי עמו הרבה באוטובוס.
הוא היה נוסע כל יום מביתו בירושלים לקהילתו באלעד.
2 הלכות ששמעתי ממנו:
א. בענין תפילת הדרך, בכביש 1 המנהג לומר, ובכביש 433 יש סכנה מערבים אז ודאי שצריך לומר.
ב. ביאר אתת המנהג, שכשיש פמוט על השולחן, מניחים לחמניה או סידור על השולחן, וזה מתיר לטלטל את השולחן לאחר שכבו הנרות.
ואף שהפמוט שווה בערך כספי הרבה יותר מדבר ההיתר. מכל מקום היות וההיתר נצרך לו לשבת, הוא חשוב בעיניו יותר.
והוסיף שהאדמו"ר הצמח צדיק שם במגש קופסא של בשמים (כמדומני) כדי להתיר את הטלטול של המגש שהיה בסיס לפמוט.
עצה למלמד בכיתה
בימי הקיץ אחה"צ כשהילדים עייפים וחם להם, תשלח אותם לכיור שיפתחו את הברז מעל הראש ויתרעננו.
אבי זצ"ל שעבד עמו בישיבת נזר התורה, התפעל ממידת ההשתוות שלו.
אבי שם לב, בכנס של כל הישיבה ורבניה -
כאשר עמד נואם ודיבר, ורבי מנדל ידע שהוא אמור לנאום אחריו.
בכל אופן בשלוות נפשו הוא הצליח לנמנם מעט, ולא היה כלל במתח.
היה איש טוב, נחמד ונעים שיחה. הוגה תדיר בתורה, בדרכים היה לומד מתוך גמרא קטנה. מצורפת תמונה שניתן לראות מה היה מונח על שולחנו בבית הוראה.
בבאטע בליל שבת היה מדבר בנעימה ווארטים חסידיים, כשבני הקהילה גם הוסיפו משלהם.
נוח לבריות ונוח לשמים.
שימליץ טוב בעדנו, ויהא עילוי לנשמתו.