המלחמה הדרום - באספקלריה תורנית

[כּוֹתָר]

ביום שמחת תורה, והיום - אסרו חג, דרש
מרן הגר"י זילברשטיין בפני הקהל, ואמר במה
לדעתו יש להתחזק בימים הנוראים הללו.
ההרגשה הברורה היא, אמר הרב, שהקב"ה
מדבר ישירות אלינו, אל שומרי המצוות,
ובמקום שנפטפט מה 'הם צריכים לעשות',
אנחנו מחויבים לחשב את דרכינו, ולפייס את
בוראנו יתברך ויתעלה.
והדבר הראשון הוא - חיזוק בענין שמירת
השבת.
המגיד מדובנא - שקיבלתי מרבותיי
שכל משליו וסיפוריו הם הלכה-למעשה -
משל את משלו ואמר, ששמירת השבת דומה
למלך שהיה לו עבד אחד ששירת אותו, אבל
רעייתו של העבד ההוא היתה הרבה יותר
מוצלחת ממנו, והמלך נעזר בה ובחוכמתה.
עד כדי כך שגם אם העבד חטא פה-ושם,
המלך הותירו על כנו ומשרתו, ולא הענישו,
והכל בגלל אשתו, שחוכמתה היתה פי כמה
וכמה מזו של בעלה.
יום אחד נכנסה האשה אל טרקלין המלך,
שהבחין על-אתר בפצעים ומכות שהיו על
פניה. לכשהתעניין המלך מי היכה אותה,
התחמקה האשה, ולא השיבה. לא לקח למלך
זמן רב כדי להבין שהמכ ה היה לא אחר
מאשר בעלה, שהוא העבד שלו. חמת המלך
בערה בו, וציווה להוציא את העבד להורג,
באמרו: 'עד עכשיו הותרתי אותך בחיים,
למרות שלא היית העבד הכי-צייתן, בגלל
אשתך; אבל עכשיו, שאתה מכה בה ומפריע
לה במילוי תפקידה, אין לך זכות-חיים'!
וכך הוא גם בעניינה של השבת, ושמירת
הלכותיה, כותב המגיד מדובנא. השבת היא
המלכה, היא הכלה של עם ישראל, כמו
שאנחנו אומרים 'בואי כלה, בואי כלה'. אם
העם היהודי שומר על השבת, ומקפיד על כל
הלכותיה, מלמדת עליו השבת בעצמה -
ככלתו - זכות גדולה, וגם המלך, מלכו של
עולם, משאיר אותנו בשל כך בחיים, והכל
בגלל השבת.
אבל ברגע שאנחנו מבזים את שבת המלכה,
ומוכיחים לעיני כל העולם יחס מנוכר אליה,
אומרים בשמי-שמים שעכשיו אין לעם ישראל
זכות-הגנה מפני האויבים!!! וכיון שכך, מי
ישמור עלינו???
ועל כך התפייט ה'אבן עזרא' בפיוטו הנודע,
ואמר 'כי אשמרה שבת - א-ל ישמרני'! הנה
לנו מחסה והגנה, ושמירה מעולה מאין כמוה,
מפני כל הפגעים הרעים הבאים לעולם, רח"ל.
נשמור שבת, והאלוקים ישמור עלינו.

מהדורה מיוחדת של קול ברמה.pdf

(551.96 KiB) הורד 10 פעמים

[כּוֹתָר]

מסר ממרן אור העולם הגר"ד קוק שליט"א בעקבות המצב בדרום​

מרן הגר"ד קוק שליט"א
הקפות של "תשובה" במקום של "שמחה"...

עת צרה היא ליעקב... קשה מאד מאד להמשיך הלאה והננו באבלות דרבים, וגם לב אבן ימס כמים אל מול השמועות הנוראות הבאות מרגע לרגע.

לבקשת רבים המצפים לשמוע חיזוק והתעוררות מאת רבינו הגדול לבן של ישראל עמוד צלותנא הגאון אור העולם רבי דוב הכהן קוק שליט"א

הנני לספר את מה שאירע עם רבינו לאחרונה:

ביום "הושענא רבה", נכנסתי לסוכתו של רבינו שליט"א, והיה זה כשעה קודם שקיעת החמה וכניסת שבת קדש וחג שמחת תורה, יהודי אחד בא להתברך ולבקש עצה מרבינו, הרב אמר לו בזה הלשון, "אני לא יכול לברך אף אחד, אני בצער קשה, בא לי לבכות ואני עוצר את עצמי, קשה לי להפרד מהסוכה"...

אחר כך נכנס רבינו לבית הכנסת לתפלת מנחה של ערב שבת, ופניו היו מלאות צער, וחשבתי לעצמי, הנה בא יום "שמחת תורה", ויכנס ברבינו רוח חיים של שמחת הקדש, וכדרכו בכל שנה ושנה לרקד עם התורה וכו', אך גם בקבלת שבת ותפלת ערבית, פניו של רבינו שליט"א היו קשות מאד וחמורות סבר.

לאחר קדיש שלפני תפלת העמידה, הלך רבינו לעמוד עמידה במקומו הקבוע סמוך להיכל הקדש. הציבור החל את ההקפות והבינו שרבינו שליט"א לא ישתתף עמנו בריקודים לכבודה של תורה, ופתאום בעת הקפה חמישית נכנס רבינו כמה שניות לריקוד ועלה אל הבימה והשעין את ראשו על הספר תורה, ושוב חזר למקומו והתפלל במשך כמה שעות.

בחצות לילה באו אנשים להתברך, ומרנא שליט"א אמר, אינני יכול לברך, כי בשביל לברך צריך להיות בשמחה, [וכמ"ש ה"דרכי משה" באו"ח סו"ס קכח], ואני שרוי בצער ולא בשמחה...

בעלות השחר רבינו שליט"א ניצב על הבימה ואמר את כל הזמירות, ופניו היו חתומות כהנ"ל, וכשהגיעו לאמירת ה"הלל", רבינו שליט"א עמד על התיבה וצעק מנהמת לבו "למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם"... "למה למה למה"... "ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה"... "אז תראה את זה כבר לכולם"...

השומעים שהיו סביב רבינו נבהלו מהנוסח, וכבר ידוע מה שאמר רבינו שליט"א שאצלו אין לשאול איך מדבר באמצע הלל וכיו"ב, כי הוא לא מדבר, אלא הדיבור יוצא ממנו...

לאחר אמירת ההלל, אמר ידידינו ר' צבי סרוסי הי"ו למרנא שליט"א בלחישה, "יש חדירת מחבלים בדרום"... [קודם לכן אף אחד לא דיבר שום דבר עם מרנא שליט"א], ורבינו המשיך בתפלתו כאילו לא שמע כלום...

בפתיחת ההיכל אמר רבינו "מי שבירך", וזה תוכנו "מי שבירך אבותינו הקדושים והטהורים וכו', הוא יברך וכו' את כל המגבניקים אנשי משמר הגבול העומדים על משמר ארצינו ביבשה באויר ובים ומתחת לים, אלה שבגבולות ואלה שבתוך שטחי האויב, שמוסרים את נפשם להציל את עם ישראל, ושיזכו אלה שעדיין לא שומרים תורה - למסור את נפשם להציל את עצמם ולשמור שבת" וכו'...

אח"כ אמר רבינו שליט"א, שהמצב של עם ישראל נראה כמו "ספינה המטרפת בים", יש "סכנה גדולה" ולכן אי אפשר לשמוח וכו', ואמר שלא יעשו הקפות וריקודים לאחר מוסף. והדגיש מרנא שליט"א כמה פעמים שהאסון הכבד הזה, הוא בגלל חילולי השבת המופקרים שיש בארץ ישראל...

ושוב הודיע במוצ"ש שיש לבטל את כל אירועי השמחה בכל המקומות, כיון שיש כאן הרוגים פצועים וחטופים, כל כל הרבה צרות, ואי אפשר מבחינה "נפשית" לשמוח, ואמר שיש לכל אחד לעשות "הקפות שניות" פרטיות סביב עצמו בחשבון נפש, למה זה קרה... כל אחד יבדוק כמה הוא חזק בשמירת שבת וכו'...

וסיפר שלפני 50 שנה בלומדו בישיבת "קול תורה", הגרש"ז אוירבך זיע"א ביטל את מסיבת החנוכה המסורתית בישיבה, כיון שאין ראוי לשמוח בזמן שיש אמהות דואגות על ילדיהן בצבא, והמצב לא היה חמור כמו עכשיו, וגם המסיבה לא היתה עם תזמורת...

ובירך רבינו שליט"א עם כל הכהנים ברכת כהנים עבור כלל ישראל והפצועים וכו'.

שוב אמר רבינו שליט"א, שיש לעורר חזק מאד את נושא "שמירת השבת", כל אחד בראוי לו. ולעורר בכל אתר ואתר על נושא שמירת "טהרת המשפחה" שהדברים הללו מביאים "כרת" על ישראל, ונושא הטהרה מורחב לכל עניני הקדושה ושמירת העינים וכו', שעל זה בקשנו בתפלה "קדשנו במצותיך"... "וטהר לבנו לעבדך באמת", שזה כנגד "סדר קדשים וטהרות", והרחיב בזה למאד מאד...

וכמו כן עורר רבינו לדבר בכל מקום לבטל קנאה ושנאה ותחרות, להתחזק במידת "ונחנו מה", שאני "כלום", ולהרגיש כמה שיותר "מחוסר צורה" כמו מים שאין להם צורה, ולכן הענוה מתבטאת ב"מים" (תענית ז ע"ב), וזה הענין שבקשנו היום על ה"גשם" ואת זה יש כח לקבל ב"שמיני עצרת" שבו גדר מילה ביום השמיני, שהקב"ה מל את "ערלת הלב" של כלל ישראל...

מצוה להפיץ את הדברים בכל מקום לקדש ש"ש

בברכה רבה
יקותיאל דטבריה

[במאמר פיו]

דברי הרב זילברשטיין מתחברים היטב עם הסיפור של מושב "יכין" שקיבל על עצמו לשמור שבת ולנעול את השער של הישוב בשבת, והמרצחים הגיעו עם טנדר ונשק לשער הישוב ראו שהוא נעול ועברו לישוב אחר...
וכך השבת שמרה עליהם כשהם שמרו עליה, וכמו שכתב הרב זילברשטיין במכתבו
הריני מצרפו לתועלת כולם:
https://postimg.cc/McWmyjNS

[כּוֹתָר]

שמעתי ממו"ר הרמ"ק:
א. בתורה יש 5885 פסוקים, שמע לפני שנים רבות כי כל פסוק הוא כנגד שנה אחת מביראת העולם, ומוצאים רמזים בפסוק למה שקרה בשנה ההיא.
(מישהו מצא רמזים בשנות השואה, ובשנת תשל"ד להתעוררות תנועת התשובה.)
לפי זה חישבו שהשנה של יציאת מצרים וקבלת התורה, היא כנגד הפסוק וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹקים׃
ושנה זו תשפ"ד היא כנגד (דברים לב לג פרשת האזינו) חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר׃ . ואמר, שכבר עברנו את האכזריות המתוארת בפסוק זה, וה' יתברך ימתיק הכל לטובה.

ב. כשהזכרתי לפניו שלפחות 260 נהרגו במסיבה שבאו לחטוא מג' החמורות, ועוד הרבה חטופים משם. אמר שכיון שכבר נידונו הרי הם כחסידים ועבדים, כמו שכתב במדרש שוחר טוב על פרק עט בתהילים, על הפסוק: נָתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ׃ והובא ברש"י: "בשר חסידיך" - והלא רשעים היו? - אלא משקבלו פורענותם הרי הם 'חסידים' וכן הוא אומר (דברים כה) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא כן מפורש באגדה. עכ"ל.
והוסיף שכן מבואר בגמרא סנהדרין מז, לגבי הדין שאין קוברין רשע אצל צדיק.
אומר רבא שמת מתוך רשעו שמת כדרכו, אין לו כפרה, נהרג מתוך רשעו כיון שלא מת כדרכו יש לו כפרה,
ומביא ראיה מן הכתוב (תהלים עט, א) 'מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ'.
מי נקרא 'עבדיך' ומי נקרא 'חסידיך', חסידיך - חסידיך ממש, עבדיך - אלו שמחויבים עונש מיתה, וכיון שמתו הם נקראו 'עבדיך'.
אמר לו אביי, איך ניתן לדמות 'הרוגי מלכות' [שנהרגו על ידי מלך] להרוגי בית דין. הרוגי מלכות כיון שהרגום שלא בדין, המיתה היא כפרה על חטאם, והם נקראים חסידי ועבדי ה'. הרוגי בית דין כיון שבדין נהרגו אין מיתתם מכפרת על חטאם.
וסיפר שהנתיבות שלום אמר במלחמת המפרץ, מדוע כל הניסים שיהודים ניצלו מהטילים היו בתל אביב וברמת גן וכדו', ובבני ברק לא ראו את הניסים האלו. כי הרבש"ע רצה להראות שגם יהודים מחללי שבת שאינם שומרים תורה ומצוות, הם בניו והוא אוהב אותם. שההלכה כרבי מאיר, שבין עושים רצונו של מקום ובין אינם עושים, בין כך ובין כך קרויים בנים.

[אייזיק 0]

דברים שנאמרו ע"י מרן הגאון רבי דוד שמידל שליט"א
בעצרת החיזוק וההסברה שנערכה ע"י "איגוד היראים" בעיר בני ברק
בביהמ"ד "ברך משה" דסאטמאר – אור לכ"ט מרחשון תשפ"ד

דרשת מרן הגאון רבי דוד שמידל.pdf

(85.87 KiB) הורד 9 פעמים

[כּוֹתָר]

דברים שנאמרו ע"י מרן הגאון רבי דוד שמידל שליט"א
בעצרת החיזוק וההסברה שנערכה ע"י "איגוד היראים" בעיר בני ברק
בביהמ"ד "ברך משה" דסאטמאר – אור לכ"ט מרחשון תשפ"ד
דרשת מרן הגאון רבי דוד שמידל.pdf

למי שקשה להוריד,
חובת השעה
דברים שנאמרו ע"י
מרן הגאון רבי דוד שמידל שליט"א
בעצרת החיזוק וההסברה שנערכה ע"י "איגוד היראים" בעיר בני ברק
בביהמ"ד "ברך משה" דסאטמאר – אור לכ"ט מרחשון תשפ"ד
)נכתב ע"י אחד השומעים עפ"י הבנתו(
גם בזמנים טובים צריכים להתחזק באמונה, אמונה בעיקרי הדת הפשוטים, זכרהו
מאחר שבא להשכיחו. כל שכן כשמגיעים זמנים שאינם כסדרו של עולם וממילא יש כבר
בלבול. אבל יותר מזה, היום שומעים דברים כאלו שהם היפך היהדות, היפך העיקרים,
ושומעים זאת אפילו מכאלו שנקראים שומרי מצוות, א"כ צריכים ודאי לחזור ולשנן דברים
שהם דברי אמת פשוטים, דברים שכל אחד ידע אותם מעולם.
בכל הספרים הקדושים, ובכל סוגי הספרים הקדושים, כתוב אותו דבר, שכל מה שאנו
נמצאים בזה העולם הוא רק כדי לזכות לעולם הבא, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם
הבא, ורק דבר שמקרב אל התכלית הזו הוא טוב, וכל מה שמביא לדברים אחרים, לאו דוקא
שמביא לדברים רעים, אלא רק שאינו מביא אל התכלית הזו, הרי כלשונו של המסילת
ישרים )פ"א( "אינו זה אלא הבל ושוא נתעה", זה שקר וטעות.
א"כ כשרוצים למדוד דבר אם טוב הוא או לא, צריכים לבדוק, אם זה מקרב יהודים
לתכלית הרי זה טוב, ואם זה להיפך חלילה, זה "הבל ושוא נתעה".
עוד עיקר שצריכים לחזור ולשנן אותו, להשמר מלשמוע דברים נגד האמונה, להשמר
מחבר רע, וחבר רע אינו דוקא מי שעושה להדיא מעשים שאינם ראויים, אלא אם הדיבור
שלו הוא היפך אמונה, זהו חבר רע, ועל זה הזהירו בכל הדורות.
ולצערנו, הרחוב כמו שהוא, לא רואים שהוא מקרב אותנו אל התכלית שצריכים להגיע,
וזה לחוד כבר מספיק כדי לחייב התבדלות לא לדבר איתם ולא להתעסק איתם.
אין צורך להאריך בידוע לכל, שהמדינה הציונית היא ההיפך מהתכלית, כמה יהודים
כשרים מגלויות שונות הם הביאו לכאן ומה נשאר מצאצאיהם. הם בעצמם אומרים מה
שהם רוצים, והם לא אומרים שהם רוצים להביא אותנו לתכלית שצריכים להגיע. כל הענין
הזה של המדינה הציונית הוא נסיון ואסון!
כידוע שכ"ק הרב מסאטמאר ומרן החזו"א נפגשו פעם אחת. ובין הדברים שהם דיברו
יש דבר אחד ידוע שיש עליו ויכוח במסורת, תלמידי החזו"א אומרים שהחזו"א אמר זאת
והרב מסאטמאר הסכים, ובסאטמאר שמעתי להיפך, שהרב מסאטמאר אמר והחזו"א
הסכים, אבל אלו ואלו אומרים שזה מה שעלה מבין שניהם, שיותר ממה שצריכים להתיירא
מהגזירות הרעות על הדת שהמדינה יכולה לכפות, צריכים להתיירא מכך שהמדינה תמצא
חן בעיני היהודים, שיהודים ירגישו טעם טוב במדינה.
כמה נוראות הן הגזירות הרעות שהם יכולים לכפות, זאת הרי הכל יודעים, מה הם לא
עשו, הם גזרו את הפיאות בכח, ולוקחים לצבא שמי שנופל שם הם מרחיקים אותו מכל מה
שהיו צריכים לקרב. הגזירות הם נוראות, אבל מ"מ הסכנה שמא יהודים ירגישו טעם טוב
שיש מדינה, שטוב שיש להם כאן איזה שלטון, זה יכול לפעמים להיות נחמד ליהודי שיותר
קל לשלוח מכתב בדואר כשיושב שם יהודי, עצם מה שיש בזה טעם טוב זה מקלקל יותר
ויותר מכל הגזירות הנוראות.
כלפי מה הדברים אמורים, עכשיו הזמן להזכיר את כל זה, כשיוצאת תעמולה ע"י כתבי
העת, שבכל זמן אסור להסתכל בהם, ואני מדבר על הכתבי עת שקוראים לעצמם שבאים
מהחרדים, ושם נאמר שעכשיו כשיש מלחמה ויש צרות נשתנו העיתים וצריכים ללכת ביחד
ואסור לקטרג, צריכים לחפש קירוב.
קירוב לכאלו שאינם שומרי מצוות זה איסור גמור, כל קירוב שהוא!
ההרגשה אולי מצויה אצל בני אדם שכאשר נמצאים בצרה ביחד איתם, בעל כרחו זה
עלול להביא לידי קירוב מסוים, והם מנסים לעורר את הקירוב הזה עוד ועוד. וצריכים
להשמר בכל הכוחות שזה לא יהיה. אם ח"ו נמצאים בצרה כגון ספינה טובעת או שמנסים
לכבות שריפה ויש שם גם כאלו שאינם שומרי תורה, וכולם עושים אותו דבר, כולם רצים
לכבות ולעזור ועושים אותם מעשים, בעל כרחו זה עלול להביא לקירוב הדעת, וצריכים
להזהר ולהשמר מזה, וצריכים לדעת שזה סכנה לכל המשך הדורות.
אומרים שבשעת סכנה צריכים אהבת ישראל, ודאי את כל המצוות צריכים, ואהבת
ישראל היא גם כן מצוה מהתרי"ג, אבל אלו שנצטוינו עליהם את ההיפך, אזי גם עכשיו
המצוה היא לחזק את ההתנגדות. ואע"פ שאם בשעת סכנה הוא עשה איזה מצוה'לה שהוא
יקבל עליה שכר, הקב"ה הוא ודאי טוב ומטיב לרעים ולטובים על כל דבר טוב שהוא עושה,
אבל אנו צריכים לדעת שצריכים להתרחק יותר ויותר. ובזמן שיש סכנה שעלול להיות
קירוב, אזי צריכים לחזק את הריחוק. צריכים לדעת שהם אלו שרוצים לעקור אותנו מחיי
העולם הבא שזוהי כל התכלית שבשבילה באנו כאן לעולם הזה.
היה אפשר להאריך בזה אבל חושבני שאין צורך, הדברים פשוטים לכל אחד.
מסתובבות שמועות מחרידות, ויתכן שאינן אמת כלל והם נעשות רק בשביל המטרה,
אבל השמועות עצמן נוראות, שכך וכך יהודים במספרים גדולים מאד שהיו עפ"י חוקיהם
פטורים מהצבא ועכשיו רצו ללכת, ועוד עושים תעמולה ללכת איתם יחד. אין שום ספק
שלהיות איתם הפירוש להיות מדיח מדרך היהדות, מדיח אפילו רק משהו, שמעתי מגדולי
תלמידי החזו"א שיהודי שלח לשאול את החזו"א כיון שיש לו איזה צורך שהוא מוכרח ללכת
לצבא והוא בטוח בעצמו מאד שלא יכשל בכלום אם יוכל ללכת לשם, וכיון שהוא שאל באופן
כזה שהוא בטוח שלא יכשל א"כ מה אפשר לענות לו, שאל אותו החזו"א אם אתה כ"כ בטוח
שלא תכשל בכלום א"כ מה שאלתך? והשיב הלה שאמנם להכשל לא יכשל, אבל הוא עלול
להתקרר. וידוע מה שהשיב לו החזו"א, שלהתקרר זה יהרג ואל יעבור. רק להתקרר ותו לא,
לא לעבור שום איסור, רק שלהבת האמונה תחלש קצת, זהו יהרג ואל יעבור!
איני רוצה לפרט כל שאר הדברים הנוספים שנעשים בצבא, ושאר הנסיונות שיש שם,
הדברים ארוכים וקשה לעסוק בזה, וגם אין צורך להגיע לזה. זה מקום שלא שומעים שם
שם שמים, לא מכלכלים את מעשיהם על פי התורה מה לעשות ומה לא לעשות.
השי"ת יתן כח לכולם לעמוד בנסיונות, לדעת את האמת שאנו כאן בעולם של הקב"ה,
כל דבר שנארע הוא לבדו עושה לכל המעשים, ומחויבים ביראתו ובאהבתו, וכל דבר
שמרחיק מזה הוא מרחיק את האדם מחיי העולם הבא שזה עיקר התכלית, ולדעת שכל אלו
שבאים בשם ההתקוממות שנקראת אצלם מדינה ואלו שאומרים שכלל ישראל מנהיג את
עצמו, זה כולו שקר, "הבל ושוא נתעה". ואם רוצים להגיע להבין את האמת, אפשר להגיע
לזה רק ע"י דבקות עם אנשי אמת שמקושרים לתורה

[אייזיק 0]

קונטרס "אז נדברו"

[כּוֹתָר]

הצדיק רבי דב קוק מבהיר בעקבות השמועות: אף אחד לא יכול לנבא עתידות
‘תלמיד טועה’ – כך הגדירו בבית המקובל את מי שפרסם כי הצדיק רבי דב קוק ניבא שתפרוץ מלחמה בימים הקרובים • הגר”ד הוציא מכתב ברור בו הוא מבהיר שמעולם לא אמר דבר כזה • “ברור שאין ביכולת שלנו לדבר על מה שיהיה להבא”
לכל ציבור הקדוש,
ברור שאין ביכולת שלנו לדבר על מה שיהיה להבא, שהרי אין מאתנו יודע עד מה, ורק צריך להתפלל כסדר.

ואדרבא, מכיון שמרובה השנה בגשמים, סימן טוב הוא, שהרי אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עוונותיהם של ישראל, ואם כן סימן של כפרת עוונות יש כאן, וכינור דוד של הכנרת ממש מטהר את האוויר, וזה מורגש ומוחש בעיקר בעיה”ק הזאת שממנה עתידים להגאל. וכל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרים אותו בשורות רעות.