בדיוק הבוקר למדנו בשיעור נביא יחזקאל פרק כח,
יב בֶּן-אָדָם, שָׂא קִינָה עַל-מֶלֶךְ צוֹר;
כ וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. כא בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל-צִידוֹן, וְהִנָּבֵא, עָלֶיהָ. כב וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי עָלַיִךְ צִידוֹן, וְנִכְבַּדְתִּי בְּתוֹכֵךְ; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים--וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ. כג וְשִׁלַּחְתִּי-בָהּ דֶּבֶר וָדָם, בְּחוּצוֹתֶיהָ, וְנִפְלַל חָלָל בְּתוֹכָהּ, בְּחֶרֶב עָלֶיהָ מִסָּבִיב; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה.
רש"י פסוק כג: [הגויים שיישארו בחיים] על אשר יראו החרב מסביב בחוץ יפלו יושבי העיר ויהיו בטוחים להיות חללים בתוכה.